בעוד פחות מ- 24 שעות יתרחש מפגש פסגה.

אל הבמה יעלה שני מתמודדים הפוכים לגמרי.

מצד אחד, תשעה באב. היום הקשה והעצוב ביותר בשנה.
מן העבר השני, שבת המלכה. יום של נחת ושמחה, מעין עולם הבא.
 
מה עושים?
הצום נופל השנה ביום בו מצווה להתענג. האֵבֶל מופיע בזמן שצריך לשמוח.
 
מי מבין השניים יגבר?
 
להלכה היהודית יש הכרעה חותכת: השבת מנצחת!

כך קבעו חז"ל: "אוכל ושותה בשבת כל צורכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" (תענית כט,ב).
 
מה לגבי הצום, אתם שואלים? ובכן, הוא יידחה ליום ראשון.
 
מאחורי ההכרעה ניצבים שלושה יסודות יקרי ערך שחשוב שיהיו מונחים על ליבנו:
 
1. במפגש בין הכוחות בעולם - הטוב בסופו של דבר יביס את הרע והשמחה תנצח את העצב. להיות יהודי זה להיות אופטימי ובטוח בכוחו של הטוב לגבור.
 
2.  ההלכה קובעת שדברים טובים נוהגים להקדים (למשל, כשפורים חל בשבת, מקדימים את קריאת המגילה לשישי שלפניו), ואילו את הרעים מקפידים לְאַחֵר (כמו הפעם שהצום נדחה ליום ראשון).

המסר אלינו: הטוב הוא מרכז החיים, הוא המהות, הוא עַצְמִי. ממילא ככל שיקדים להתגלות – מוטב.

הרע, לעומת זאת, הוא מקרי, זמני וסופו להתבטל. לכן תמיד נאחר אותו, ובסתר הלב נקווה שנזכה ובינתיים הוא יתבטל.
 
3. התובנה השלישית שמגלה המפגש הוא הבנה עמוקה יותר של האבל של היום הזה.
 נכון, זהו יום נורא בו עם ישראל ספג מכה קשה.
אבל לא מדובר חלילה בנטישה והפניית עורף של אלוקים לבניו.
להפך: חורבן הבית היה סוג של ניתוח חירום שנועד להציל את ישראל.
הוא נבע מתוך אהבת ה' אלינו שבחר להחריב עצים ואבנים במקום לכלות אותנו. הוא 'ניקה' את השטח הנגוע ועשה איתחול מחדש למערכת, כדי שכשנבנה הכול שוב זה ייעשה בצורה נקיה וטובה לבניין עדי עד.

אז אם נחזור אל מה שפתחנו בו נבין שבעצם ששבת המלכה היא למעשה  הנשמה של הגוף הדואב ששמו תשעה באב.

זו הסיבה שלמרות שמגילת איכה מסתיימת במילים קשות: "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד" איננו עוצרים בזה, אלא חוזרים בקריאה על הפסוק שלפניו: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם!".
כי מאחורי ה'קצף' של תשעה באב עומד הרצון של אבינו שבשמים להשיב אותנו אליו באהבה.

בואו, חברים יקרים, ונישא תפילה ביחד:

ריבונו של עולם, אנו זוכים השנה לאכול ולהתענג ביום תשעה באב!
אנא ממך, תן לנו לעשות זאת גם בשנים הבאות. הפוך לנו את יום האבל יהפוך לששון ושמחה, ונזכה לאכול בכל תשעה באב, בדיוק כמו השנה, בשמחה ובטוב לבב, בחזרת שכינתך לציון. אמן.