על ידי NoamGoldman » 08/05/2026, 12:51
בשעת בוקר מוקדמת, טייל איש על חוף הים, התבונן בגלים הנשברים אל החוף, וראה מראה בלתי רגיל.על רצועת החול היו פזורים אלפי כוכבי ים שנפלטו מן הים, כשהם גוועים בשמש הקופחת. הרחק הלאה בחוף, הוא הבחין באישה צעירה אוספת כוכבי ים ומשליכה אותם אחד אחד בחזרה אל הים. כאשר היה מספיק קרוב אל האישה כך שקולו ישמע מעל רחש הגלים, פנה אליה ואמר: "את מבזבזת את זמנך. אלפי כוכבי ים זרועים על החוף. לא תוכלי לשנות דבר." הצעירה התכופפה, נטלה כוכב ים והשליכה אותו אלהים, רחוק ככל שיכלה. "שיניתי משהו בשבילו", אמרה והתכופפה להרים כוכב ים נוסף. הסיפור הזה הוא סיפור עליכם, מדריכים ומדריכות יקרים, שבחרתם להצטרף לתנועת נוער, אתם ממשיכים את אותו קו של אהבת ה' ומתוכה אהבת האדם ואהבת האומה. זהו סיפור עליכם שהחלטתם לרדת לחוף של ההדרכה ולחפש בו מישהו ומשהו להרים אפילו קצת. זהו סיפור על נערים ונערות שלא חייבים לנו כלום, ולא היינו אומרים להם דבר אילו היו נשארים בבית ועסוקים אך ורק בלימודים שלהם או ברשתות החברתיות.זהו סיפור על נערים ונערות שהחליטו לנצח את הפחד הטבעי מלעמוד מול אנשים ולדבר, להוביל, להעיר ולהאיר. אני לא בטוח שבעוד 20 שנה תזכרו משהו מהפעולות שהעברתם, משהו ממסע פסח או אפילו מסמינריון ההדרכה, אבל מה שבטוח שהתקופה הזו בנתה בכם נדבך ששמור רק לאלו שמוכנים לצאת מהקונכייה שלהם, ולעבוד קשה כדי שלאחרים יהיה קצת יותר טוב בחיים. הנדבך הזה יאיר את חייכם כאנשים. בטח קשה לכם לפעמים ואתם על סף שבירה. לא כל פעולה מצליחה לכם. לפעמים זה חניך אחד שעושה לכם ת'מוות ומשגע את כל השבט. לפעמים זו קריזה של הקומונרית שהחליטה על נוהל חדש בסניף ואתם לא מבינים מה נסגר איתה. כמו לכולנו, גם לכם בטח יש רגעים שאתם אומרים לעצמכם "בשביל מה אנחנו צריכים את זה?!" או "עשיתי מספיק, שאחרים יעשו ". ובכל זאת אתם קמים וממשיכים. משהו בתוככם,שאתם לא לגמרי מכירים ויודעים להגדיר, לא נותן לכם להרים ידיים ולהיכנע לקושי. אתם שייכים לזן הנדיר של האנשים שמסוגלים לראות בקושי – אפשרות. הקול הפנימי שלכם אומר לכם "קדימה! מספיק להתבכיין!"(סדרת חינוך צביקה מור, ערוץ 7) פרשת בהר מדברת על מצוות השמיטה והחשיבות שבה, לעצור רגע את הכל, לדאוג לאחר, וזה בידוק תפקידינו בתור מדריכים. לעצור שניה ולחשוב על האחר. להסתכל על החניך הזה שקצת בחוץ, לדאוג שכולם יהנו ויצאו עם ערך הביתה בסוף היום.השבת שבת תנועה, וחשבתי שתמיד טוב לזכור רגע למה אנחנו בתפקיד הזה, למה אנחנו ממשיכים להשקיע כל פעולה מחדש, למה אנחנו נותנים מעצמינו 100% יותר לעומת "נערים רגילים".
- קבצים מצורפים
-
-
- לימוד צוות.png (475.68 KiB) נצפה 17 פעמים לחצו להורדה
[b]בשעת בוקר מוקדמת, טייל איש על חוף הים, התבונן בגלים הנשברים אל החוף, וראה מראה בלתי רגיל.[/b][b]על רצועת החול היו פזורים אלפי כוכבי ים שנפלטו מן הים, כשהם גוועים בשמש הקופחת. הרחק הלאה בחוף, הוא הבחין באישה צעירה אוספת כוכבי ים ומשליכה אותם אחד אחד בחזרה אל הים. כאשר היה מספיק קרוב אל האישה כך שקולו ישמע מעל רחש הגלים, פנה אליה ואמר: "את מבזבזת את זמנך. אלפי כוכבי ים זרועים על החוף. לא תוכלי לשנות דבר." הצעירה התכופפה, נטלה כוכב ים והשליכה אותו אל[/b][b]הים, רחוק ככל שיכלה. "שיניתי משהו בשבילו", אמרה והתכופפה להרים כוכב ים נוסף.[/b] [b]הסיפור הזה הוא סיפור עליכם, מדריכים ומדריכות יקרים, שבחרתם להצטרף לתנועת נוער, אתם ממשיכים את אותו קו של אהבת ה' ומתוכה אהבת האדם ואהבת האומה. זהו סיפור עליכם שהחלטתם לרדת לחוף של ההדרכה ולחפש בו מישהו ומשהו להרים אפילו קצת. זהו סיפור על נערים ונערות שלא חייבים לנו כלום, ולא היינו אומרים להם דבר אילו היו נשארים בבית ועסוקים אך ורק בלימודים שלהם או ברשתות החברתיות.[/b][b]זהו סיפור על נערים ונערות שהחליטו לנצח את הפחד הטבעי מלעמוד מול אנשים ולדבר, להוביל, להעיר ולהאיר. [/b][b]אני לא בטוח שבעוד 20 שנה תזכרו משהו מהפעולות שהעברתם, משהו ממסע פסח או אפילו מסמינריון ההדרכה, אבל מה שבטוח שהתקופה הזו בנתה בכם נדבך ששמור רק לאלו שמוכנים לצאת מהקונכייה שלהם, ולעבוד קשה כדי שלאחרים יהיה קצת יותר טוב בחיים. הנדבך הזה יאיר את חייכם כאנשים.[/b] [b]בטח קשה לכם לפעמים ואתם על סף שבירה. לא כל פעולה מצליחה לכם. לפעמים זה חניך אחד שעושה לכם ת'מוות ומשגע את כל השבט. לפעמים זו קריזה של הקומונרית שהחליטה על נוהל חדש בסניף ואתם לא מבינים מה נסגר איתה. כמו לכולנו, גם לכם בטח יש רגעים שאתם אומרים לעצמכם "בשביל מה אנחנו צריכים את זה?!" או "עשיתי מספיק, שאחרים יעשו ". ובכל זאת אתם קמים וממשיכים. משהו בתוככם,[/b][b]שאתם לא לגמרי מכירים ויודעים להגדיר, לא נותן לכם להרים ידיים ולהיכנע לקושי. אתם שייכים לזן הנדיר של האנשים שמסוגלים לראות בקושי – אפשרות. הקול הפנימי שלכם אומר לכם "קדימה! מספיק להתבכיין!"[/b][b](סדרת חינוך צביקה מור, ערוץ 7)[/b] [b]פרשת בהר מדברת על מצוות השמיטה והחשיבות שבה, לעצור רגע את הכל, לדאוג לאחר, וזה בידוק תפקידינו בתור מדריכים. לעצור שניה ולחשוב על האחר. להסתכל על החניך הזה שקצת בחוץ, לדאוג שכולם יהנו ויצאו עם ערך הביתה בסוף היום.[/b][b]השבת שבת תנועה, וחשבתי שתמיד טוב לזכור רגע למה אנחנו בתפקיד הזה, למה אנחנו ממשיכים להשקיע כל פעולה מחדש, למה אנחנו נותנים מעצמינו 100% יותר לעומת "נערים רגילים".[/b]