מצורף סיפור על התבואה המשגעת וקטע של הרב קוק..
הרעיון הכללי הוא אנחנו תמיד צריכים לזכור מי אנחנו, מה המקור שלנו ולפעול מתוך זה (גם אם לפעמים נקרה מצב שלא נוכל, לא לשכוח לאן אנחנו מכוונים), לדעת מי אני, ללכת עם הסימון הזה על המצח כמו בסיפור ולזכור תמיד מי אני מה האישיות שלי, וללכת לפיה. וככה אם אני אשוב אל עצמי- אכיר את עצמי יותר ואדע מי אני ומה אני רוצה ככה גם אשוב לה'- כי אבין שזה הדבר הנכון גם לי בצורה אישית,וגם שזו הדרך הנכונה, שזה חלק מהמהות שלי בעולם, להיות מחובר וקשור לה'.