היה היה אדם שהחליט לטעת במקביל לביתו גדר חיה מעצים.
הוא קנה עשרה שתילים מובחרים של ברוש ושתל אותם בשורה ישרה.
הוא השקיע. השקה ודישן את השתילים והללו באמת גדלו לאט זקופי קומה, ישרים והדורים .
כולם ... חוץ מעץ אחד. אחד העצים לא הלך בתלם, הוא גדל לצדדים במקום כלפי מעלה והפר את האיזון והיופי המיוחד של כל הישוב.
האיש לא אמר נואש.
"אם אין השתיל גדל כראוי – אעזור לו לגדול".
לשם כך קצץ את ענפיו שבלטו לצדדים ולרוחב , ומשזה לא הועיל אף קשר חבל סביבו הכל על מנת לישר אותו ,
אך העץ העץ המשיך לשאת את ענפיו לכל עבר.
הדבר העלה את כעסו של האיש , הוא חזר למשתלה בה קנה את השתילים ואמר לגנן :
"קניתי אצלך שתילים במיטב כספי , כולם גדלים לגובה ולתפארת, כמו כמו שציפיתי מהם , רק אחד מפריע לי , הוא לא גדל כמו כולם , מדוע ? מה קרה לו ?"
הגנן הלך לראות במו עיניו את העץ הסורר,
וכשראה אותו הצטחק ואמר:
"עכשיו אני מבין , בין כל עצי הברוש השתרבב שתיל אחד של אזדרכת , עץ האזדרכת ענפיו תמיד משתרעים לרוחב, ובזכות זה הוא נותן צל טוב, והוא גם ניחן בפרחים יפים , בודאי שמת לב..."
"אני ? וכי איך יכולתי להבחין בפרחים , כשכל הזמן התאמצתי לגדוע וליישר את הענפים, כדי שיצמחו בדיוק כמו השאר ?"
הופתע האיש , "כלומר לי בראש היתה תוכנית של ברוש, לכן לא יכולתי לראות את היתרונות של האזדרכת, אך גם ברוש לא היה לי, כך שיצאתי קרח מכאן ומכאן".
.....................
לפעמים יש לנו תוכניות מסודרות ומפורטות איך השבט/חניך/מדריך צריך להראות, לפעול, לאיזו מטרה בדיוק הוא צריך להגיע. ויוצא בסוף שפיספסנו את החניך עצמו, את המדריך עצמו, את מה שהוא באמת... 
אנחנו יכולים ממש בקלות לפספס את הדברים היפים, את הפריחה ואפילו להרוס אותה.
צריך לזכור, שכל אחד הוא מיוחד, ולכל אחד יש מקום.
ולתת לכל אחד את מה שהוא צריך, כי רק ככה אפשר לפרוח...
יה"ר שנזכה לראות בפריחה