עם ישראל חי!

לימוד מדריכים: סוף שנה

פרסם תגובה

לידיעת הכותבים: הודעותיכם יעברו עריכה לשונית. בשליחתכם הודעה לפורום הנכם מאשרים עריכת הודעתכם.
נושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: לימוד מדריכים: סוף שנה

לימוד מדריכים: סוף שנה

הודעה על ידי טליה פוירשטיין » 26/08/2022, 12:56

בס''ד ובהשתדלותנו

לימוד לשבת האחרונה (:
 
​​

"הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.
אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". (אבות ב, יט)


°°°°


לא עליך המלאכה לגמור
תפקידך אינו לסיים את המלאכה, אלא להתחיל אותה ולהמשיכה.
אל תביט ביאוש על המרחבים האדירים של ים התורה, ותיווכח
שאתה רק בתחילת הדרך! קפוץ למים והתחל לשחות. על כל מטר שתתקדם, תקבל שכר מושלם.
משל לאדם שהיה לו בור עמוק. אמר לבנו: שכור פועלים ומלא את הבור. שכר פועלים. מי שהיה טיפש, היה מביט לעומק הבור ואומר:
איך אני אמלא אותו? והיה מתייאש. מי שהיה פיקח, היה אומר: הן שכיר יום אני, שמח אני שמצאתי מלאכה לפרנסתי. כך הקב"ה אומר לאדם: מה אכפת לך מה גודלה של התורה? שכיר יום אתה, עשה את פעולת יומך...
גם אם הלימוד עולה לך במאמצים והתוצאות דלות, ואין למלאכה סוף הנראה לעין, התנער כי אתה נוטל שכר לפי העמל, ולא לפי התוצרת. ולכן, כדאי להמשיך להשקיע.
על האדם לחיות בתחושה שכל פרט שהוא לומד בתורה נזקף
לזכותו ומתווסף לו בעקבותיו שכר רב. אמנם התורה רחבה ועמוקה מאד, אולם האדם נבחן על פי ההשקעה האישית שלו ועל פי מאמציו להשגת חלקו בתורה.
ולא אתה בן חורין להבטל ממנה
האדם עלול לסבור שמאחר שאין דורשים ממנו לגמור את המלאכה, הוא יכול להשתמט ממנה כליל. לכן אומר התנא שאף שאין ביכולת האדם לגמור את כל משימות חייו, מכל מקום אסור לו להתבטל מהן.
למה הדבר דומה? אדם מפליג בספינתו, ופתאום הוא רואה לפניו ספינה השוקעת במהירות והאנשים שעליה טובעים, הוא מתכונן לזנק מיד אל המים, לשחות לעבר האנשים ולהציל ככל שיעלה בידו. קורא
לעברו חברו: "מה אתה קופץ למים? ממילא לא תוכל להציל את כולם".
התשובה הנכונה היא: "אכן, אינני יכול להציל את כל הטובעים, אולם האם בגלל זה אינני מחוייב להציל לכל הפחות אחד מהם?! אולי אם אתאמץ אספיק להציל שניים או שלושה!"
"לא עליך המלאכה לגמור" – בזמן הקצר העומד לרשותך, אינך יכול להספיק את הכל, אך ברור שאין בטענה זו כדי לפטור אותו מלתת את חלקו. כך בצדקה, כך בלימוד תורה, וכך בכל עבודת הבורא.
ככל שנתאמץ יותר בעבודת ה', נרשום לזכותנו עוד "נקודות" בטור הזכויות. הקב"ה משלם לפי מידת ההשקעה.
אחד למד מסכת שלמה בשנה, ובמשך אותו זמן הספיק חברו ללמוד רק פרק אחד – שניהם שווים בחישוב השכר, אם מידת יגיעתם היתה זהה. הכל לפי המאמץ המושקע.
שניהם עולים ל"ריח ניחוח" לה', שניהם עשו את המרב ואת המיטב שבאפשרותם, ולכן "אחד המרבה ואחד הממעיט - ובלבד שיכוון לבו לשמים". ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
(אתר ערכים)


°°°°°


"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון"
מהו אותו שחוק של היום האחרון?
והרי דווקא היום האחרון אינו יום שמתבלט בשמחה ובצחוק.
אז מה בעצם המשמעות של היום האחרון?
בשביל להבין תיאור זה,
נסתכל על החלק הראשון של הפסוק-
"עוז והדר לבושה".
האדם בונה ויוצר לעצמו מעין לבוש במשך כל חייו.
מעין מבנה שתלוי במעשיו, מידותיו, מחשבותיו, עליותיו וירידותיו.
כאשר הלבוש מתואר בעוז והדר,
ניתן להבין כי האדם הצליח ליצור לעצמו לבוש מכובד, לבוש המורכב באמת מהדברים הטובים שהאדם
הצליח לבנות בעצמו על ידי תיקון מידותיו.
ולכן מובן כי אם לאדם יש לבוש כזה-
אין מה לחשוש מהסוף כיון שהצליח להגיע למטרה, למצות את עצמו.
ולכן הוא שוחק כאשר הוא חושב על היום האחרון.
צחוק המבטא את השמחה, את המוכנות לעמוד מול הסוף ולומר לעצמך-
"אני עשיתי כל שביכולתי, ולכן אני לא חושש מהסוף.
אני מוכן לעמוד מולו ולשחוק כיון
שאני יודע-
שאני את שלי עשיתי".


°°°°°


שבת שלום וב''הצלחה!

חזור למעלה

השארו מעודכנים!