על ידי ידידיה המבורגר » 07/12/2015, 10:57
בעיירה קטנה ברוסיה היתה שמחה גדולה - חתן וכלה.
חגיגה של ממש, כולם חיכו לערב הנכסף.
אך השמחה הפכה לעצב, בשעות הבוקר באו אנשי הצבא הרוסי ולקחו את החתן ואמרו: "אתה מגוייס!"
ניסו המשפחה לדבר אל ליבם אך ללא הועיל, הציעו למפקדם שוחד, אך הוא סרב.
החתן נלקח בכח אל מפקדת הצבא...
באותו יום הגיע לעיירה רבי שנאור זלמן מלאדי, הוא ראה את העיר צבועה בפרחים ושאל: "האם מתקיימת פה הערב חתונה?"
ענו לו אנשי העיירה: "אכן, אך החתן נלקח לצבא, כל מה שניסינו לא עזר והחתונה הערב..."
אמר להם רבי שניאור: "תנו לי ללכת אל מפקד הצבא, אדבר אל ליבו"
אמרו לו: "אין לך מה ללכת, האדם הזה רשע גדול!"
בכל זאת לקח את מרכבתו ונסע אל המפקד.
כשראה המפקד את זיו פניו המאירות ליבו נמס מעט, הוא הקשיב לרב ואמר: "אתן לכם את החתן תמורת אלף רובל!"
אמר לו רבי שנאור: "אין בעיה, תקבל!"
חזר רבי שניאור אל העיירה ואמר להם: "לכו לכל האנשים וגבו מאיתם כסף לפדות את החתן"
מיד הלכו ואספו כסף רב אך עדיין היו רחוקים מלהגיע לסכום הנדרש.
אמר להם רבי שניאור: "האם גביתם מכל אנשי העיירה?"
אמרו לו: "כן, חוץ מגביר קמצן אחד, הוא אף פעם לא נותן כלום, ואם נותן, הוא נותן לנו מטבעות נחושת ששוות פרוטות".
הלך רבי שניאור לאותו הגביר, איך שנפתחה הדלת כבר הבין הגביר שהרב רוצה כסף.
סיפר לו הרב את המעשה והגביר אמר: "אני לא נותן כסף, אך יש לך מזל, יש לי פה כמה מטבעות"
ורוקן שקית עם כמה פרוטות של נחושת.
הרב ראה זאת לקח את הפרוטות, הודה לו ויצא.
מיד רדף אחריו הגביר, "עצור!"
הרב עצר והגביר אמר: "הקשב, יום אחד בא אלי עני ונתתי לו מטבעות נחושת, כשראה אותם זרק אותם והקניט אותי על הצדקה הדלה שקיבל.
כשראיתי כך הבטחתי לעצמי - מי שאתן לו מטבעות נחושת ויקבלם אתן לו צדקה נוספת ככל צורכו.
אתה כבוד הרב לקחת את המטבעות, לא התלוננת, אפילו אמרת תודה ויצאת, אתן לך את כל הסכום לפדיון החתן!"
בחיינו אנו מקבלים מתנות מבורא עולם - בית, משפחה, חברים, פרנסה ועוד...
אך לפעמים אנו מזלזלים ב'מתנות' הקטנות שהקב"ה נותן לנו, משליכים אותם ועוד אומרים: "מגיע לי יותר, זה הכל? , למה אין לי כמו חברי?"
בורא עולם נותן לך מתנות, אך לפעמים בעינים שלך הם כמו פרוטות נחושת, לא שוות הרבה.
תעריך את מה שיש לך, אל תשליך אותם, אל תזלזל, אתה יכול לבקש יותר...
אך אם תודה על מה שיש לך בורא עולם יראה זאת ויאמר: "אם האדם הזה מודה לי על הפרוטות, אתן לו מטבעות זהב.
אם המצב העכשוי טוב לו, אני אראה לו מה זה באמת טוב, אשפיע עליו יותר..."
תן הודיה קטנה ותקבל בעזרת ה' פי כמה וכמה..
בעיירה קטנה ברוסיה היתה שמחה גדולה - חתן וכלה.
חגיגה של ממש, כולם חיכו לערב הנכסף.
אך השמחה הפכה לעצב, בשעות הבוקר באו אנשי הצבא הרוסי ולקחו את החתן ואמרו: "אתה מגוייס!"
ניסו המשפחה לדבר אל ליבם אך ללא הועיל, הציעו למפקדם שוחד, אך הוא סרב.
החתן נלקח בכח אל מפקדת הצבא...
באותו יום הגיע לעיירה רבי שנאור זלמן מלאדי, הוא ראה את העיר צבועה בפרחים ושאל: "האם מתקיימת פה הערב חתונה?"
ענו לו אנשי העיירה: "אכן, אך החתן נלקח לצבא, כל מה שניסינו לא עזר והחתונה הערב..."
אמר להם רבי שניאור: "תנו לי ללכת אל מפקד הצבא, אדבר אל ליבו"
אמרו לו: "אין לך מה ללכת, האדם הזה רשע גדול!"
בכל זאת לקח את מרכבתו ונסע אל המפקד.
כשראה המפקד את זיו פניו המאירות ליבו נמס מעט, הוא הקשיב לרב ואמר: "אתן לכם את החתן תמורת אלף רובל!"
אמר לו רבי שנאור: "אין בעיה, תקבל!"
חזר רבי שניאור אל העיירה ואמר להם: "לכו לכל האנשים וגבו מאיתם כסף לפדות את החתן"
מיד הלכו ואספו כסף רב אך עדיין היו רחוקים מלהגיע לסכום הנדרש.
אמר להם רבי שניאור: "האם גביתם מכל אנשי העיירה?"
אמרו לו: "כן, חוץ מגביר קמצן אחד, הוא אף פעם לא נותן כלום, ואם נותן, הוא נותן לנו מטבעות נחושת ששוות פרוטות".
הלך רבי שניאור לאותו הגביר, איך שנפתחה הדלת כבר הבין הגביר שהרב רוצה כסף.
סיפר לו הרב את המעשה והגביר אמר: "אני לא נותן כסף, אך יש לך מזל, יש לי פה כמה מטבעות"
ורוקן שקית עם כמה פרוטות של נחושת.
הרב ראה זאת לקח את הפרוטות, הודה לו ויצא.
מיד רדף אחריו הגביר, "עצור!"
הרב עצר והגביר אמר: "הקשב, יום אחד בא אלי עני ונתתי לו מטבעות נחושת, כשראה אותם זרק אותם והקניט אותי על הצדקה הדלה שקיבל.
כשראיתי כך הבטחתי לעצמי - מי שאתן לו מטבעות נחושת ויקבלם אתן לו צדקה נוספת ככל צורכו.
אתה כבוד הרב לקחת את המטבעות, לא התלוננת, אפילו אמרת תודה ויצאת, אתן לך את כל הסכום לפדיון החתן!"
בחיינו אנו מקבלים מתנות מבורא עולם - בית, משפחה, חברים, פרנסה ועוד...
אך לפעמים אנו מזלזלים ב'מתנות' הקטנות שהקב"ה נותן לנו, משליכים אותם ועוד אומרים: "מגיע לי יותר, זה הכל? , למה אין לי כמו חברי?"
בורא עולם נותן לך מתנות, אך לפעמים בעינים שלך הם כמו פרוטות נחושת, לא שוות הרבה.
תעריך את מה שיש לך, אל תשליך אותם, אל תזלזל, אתה יכול לבקש יותר...
אך אם תודה על מה שיש לך בורא עולם יראה זאת ויאמר: "אם האדם הזה מודה לי על הפרוטות, אתן לו מטבעות זהב.
אם המצב העכשוי טוב לו, אני אראה לו מה זה באמת טוב, אשפיע עליו יותר..."
תן הודיה קטנה ותקבל בעזרת ה' פי כמה וכמה..