הצדיק רבי יחזקאל אברמסקי זכה להתפלל עד יומו האחרון בבית הכנסת במניין, כשהיה למעלה מגיל תשעים.
שנתיים לפני פטירתו הלך הרב אברמסקי ברחוב ומולו התקרב ילד בוכה...
סיבות רבות היו לו לפטור עצמו מלגשת אל הילד, שהרי אדם זקן הוא, ומה על ביטול תורתו וכבודו...
אך הרב לא שת ליבו להבלים הללו, הרי ילד בוכה מולו, הוא ניגש אליו ושאל: "בני יקירי, מדוע אתה בוכה? האם אתה מחפש את אמא? אולי תרצה שאעביר אותך את הכביש?"
הילד נענע בראשו כאומר לא.
"אם כן מדוע אתה בוכה?" המשיך הרב לשאול.
בקול חנוק אמר לו הילד: "לפני כמה דקות אחד הילדים העליב אותי כשאמר שהחולצה והמכנסיים שאני לובש לא יפים בכלל".
הרב הרכיב את משקפיו, הסתכל על הילד ואמר: "איזו חולצה יפה, אילו מכנסיים מיוחדים ומגוהצים!"
המשיך הרב ושאל: "אתה מכיר אותי? שמי יחזקאל אברמסקי ואני רב בית הכנסת שממול, לך אל הוריך ותאמר להם שהרב אמר לך כמה בגדיך יפים, ושיש לך שם מקסים".
הילד החל קורן מאושר, ניגב דמעותיו ורץ לביתו.