חשבתם פעם עד כמה אבסורד הדבר שמה שברור כשמש במשחק קלפים פשוט, מסובך להפליא במשחק "חיים"?
בתחילת משחק קלפים כל שחקן מקבל את קלפיו, כל אחד מעיין בהם, חלק מן השחקנים שמחים ומרוצים וחלקם מאוד מאוכזבים , אך כולם מתחילים לשחק, במלוא המרץ ובמלוא התקווה שהם ינצחו ובגדול.
עם תחילת המשחק, כל שחקן משלים עם נתוני הפתיחה שלו ועושה את המקסימום עם מה שהוא קיבל.
הוא אינו מנסה להחליף את הקלפים בטענה שהם קלפים גרועים ובלתי אפשרי לשחק איתם, הוא אינו מרים ידיים ומסרב לשחק, הוא לא כועס על מחלק הקלפים ומרגיש שנעשה לו עוול.
הוא פשוט מבין שאיו לו שליטה על בחירת הקלפים והוא בוחר באופן טבעי להתמודד על הצד הטוב ביותר - ומשחק עם כל הלב וכל הנשמה. 
איזה פלא שלעיתים כ"כ קשה לנו ליישם את העיקרון הפשוט הזה בחיים האמיתיים.
כמה פעמים יוצא לנו להרהר בנתוני הפתיחה האישיים שלנו באכזבה: למה קיבלתי הורים כאלה? אם רק היו לי פנים יפות יותר... הלוואי שהיה לי קצת יותר שכל...
ואז במקום להבין שאילו דברים שאין לנו עליהם שליטה, להשלים איתם ולהתחיל לחיות, אנחנו נשאבים למעגל קסמים שבאמת לא מוביל לשום מקום.