כבוד לחברים

לפעולה צריך להכין:
להכין-כרטיסים לפנטומימה.
להביא-מסטיקים ,טבעת.

מהלך הפעולה:

א. בחרו מתנדב ותנו לו כרטיס עם פתגם אותו הוא צריך להציג בפנטומימה, הקבוצה צריכה לגלות איזה פתגם הוא הציג.

ב. נותנים לכל חניך מס' מסויים של מסטיקים (לא יותר מ-10 ולא פחות מ-5...), אומרים להם שמעכשיו אסור לדבר, ומי שמדבר לוקחים לו מסטיק אחד.
משחקים כל מיני משחקים ומבצעים משימות שלא מחייבים דיבור, אבל יהיה יותר קל להסתדר אם מדברים...
למשל:
1. להסתדר בשורה לפי מידת הנעליים, לפי הא'-ב' של השם של האבא וכדו'
2 .משחק השוקולד
3.הטבעת
4.תופסת
ועוד משחקים שהשבט שלכם אוהב...
סביר להניח שהחניכים ישתדלו מאד לא לדבר כדי שלא תקחו מהם מסטיקים...

ג. שחקו עם החניכים "טלפון שבור" בפעם הראשונה העבירו מילה ארוכה ומסובכת לדוגמא: אפוטרופוס ובפעם השנייה העבירו משפט עם מילים מובנות ,לדוג': חיפושית עם רגלים ארוכות.

ד. ספרו לחניכים את הסיפור "ערכו של הכוכב הבודד!" (ראו נספח מספר 2).
הסבירו לחניכים שמתוך הסיפור אנו רואים, כי בזכות תשומת ליבו של המקומי כוכבי- הים הוחזרו לים וכך הוא הציל אותם ממות.

נספח:
ערכו של הכוכב הבודד!
חבר שלנו הלך על חוף נטוש במקסיקו בשעת השקיעה,
כאשר טייל להנאתו ראה אדם נוסף במרחק.
כאשר קרב אליו הבחין שהמקומי גוחן לקרקע, מרים משהו וזורקו לים.
הוא חזר על כך פעמים אחדות.
כאשר החבר שלנו קרב יותר, הוא ראה שהאיש אוסף כוכבי ים
שנשטפו אל החוף ומחזיר אותם לים.
החבר שלנו עמד נבוך, הוא הגיע אל אותו אדם ואמר:
"ערב טוב, חבר, תהיתי מה אתה עושה?"
"אני מחזיר את כוכבי הים בחזרה למים,
עכשיו יש שפל וכל הכוכבים האלו נשטפו לחוף. אם הם יישארו כאן, הם ימותו מחוסר חמצן".
"אני מבין"- השיב החבר שלנו. "אבל בוודאי יש אלפי כוכבים על החוף הזה. לא תוכל להחזיר את כולם, הם רבים מדי, ובוודאי זה קורה במאות חופים אחרים. האם אינך מבין שאין בכך טעם?!".
המקומי חייך והמשיך להרים כוכבים ולהחזירם לים.
"אתה מבין, עבור הכוכב הבודד הזה זה משנה מאוד!"

אנחנו סיפרנו סיפור אחר:
מנהל בכיר צעיר ומצליח נסע, במהירות מופרזת, ברכבו החדש מדגם "יגואר", ברחוב שכונתי. הוא נזהר ובדק שאין מגיחים ילדים מבין המכוניות
החונות, והאט כשחשב שהוא מבחין במשהו.
במהלך-הנסיעה, לא צץ ילד כלשהו, אך, לבנה פגעה בדלת של ה"יגואר".
הוא עצר בחריקת-בלמים ונסע לאחור עד למקום שממנו נזרקה הלבנה. הנהג הזועם
זינק מחוץ למכוניתו, תפס את הילד הקרוב ביותר וצעק עליו: "מה זה צריך להיות? מה אתה עושה? זאת מכונית חדשה והלבנה שזרקת גרמה נזק רב! למה עשית זאת?"
הילד הקטן התנצל: "סליחה... אני מצטער, אבל לא ידעתי מה לעשות". הוא התחיל להתחנן: "זרקתי את הלבנה כי אף לא אחד עצר...". כשדמעות זולגות על לחייו, הצביע למקום שמעבר למכונית חונה ואמר: "זה אחי. הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכסא-הגלגלים שלו ואינני מצליח להרים אותו". עכשיו הוא כבר התייפח ושאל את המנהל ההמום: "בבקשה, האם אתה מוכן לעזור לי להרים את אחי לכסא-הגלגלים בחזרה? הוא נפצע והוא כבד מדי בשבילי".
הנהג, הנרגש והנסער, ניסה לבלוע את הגוש שחנק את גרונו. הוא הרים במהירות את הילד הנכה והושיבו על כסא-הגלגלים. אחר-כך, הוא הוציא
ממחטת-בד וניקה את פצעי-הילד. סקירה מהירה הראתה שהילד יהיה בסדר.
"תודה-רבה לך ושאלוקים יברך אותך" אמר הילד אסיר-התודה לנהג הזר.
נסער מכדי לדבר, הנהג הביט בילד המוביל את אחיו בכסא-הגלגלים לאורך-המדרכה, אל ביתם. הדרך, בחזרה אל ה"יגואר" היתה ארוכה וממושכת.
הנזק למכונית היה ניכר, אבל הנהג לא טרח לתקנו לעולם. הוא השאיר אותו כתזכורת למסר הבא: "אל תתנהל מהר מדי בחייך, באופן שיחייב לזרוק עליך לבנה, כדי לזכות בתשומת-לבך!

אלוקים לוחש לנשמה שלנו ומדבר אל הלב שלנו. לפעמים, כשאין לנו זמן
להקשיב, הוא נאלץ לזרוק לבנה עלינו. זאת הבחירה שלנו – להקשיב או לא
להקשיב

אפשר לעשות בתור צ'ופר את המשפט האחרון "אל תתנהל מהר מדי בחייך, באופן שיחייב לזרוק עליך לבנה, כדי לזכות בתשומת-לבך!

המסר: בשביל מסטיק אתם מוכנים לשתוק ובשביל חבר לא??? (אפשר לכתוב את המשפט הזה על שלט גדול ולפתוח אותו בסוף הפעולה)

בשביל שלא יקחו לכם מסטיקים לא דיברתם והייתם מוכנים לשתוק, אבל כשזה נוגע לחבר שלכם- לדבר לשון הרע, להעליב וכו' (מה שמתאים לשבט אנחנו עשינו על הקשבה יותר) אז לא תמיד מתאפקים מלדבר...