תרום
צור קשר
מהלך הפעולה:
חלק א: משחקים מעגל כוח. כל החניכים והמדריכים מחזיקים ידיים, וחניך אחד מנסה להיכנס פנימה. אפשר לשחק כמה פעמים כדי לשתף כמה שיותר חניכים.
אח"כ שואלים את החניכים שניסו להיכנס למעגל איך הם הרגישו להלחם בכדי שיכניסו אותם לקבוצה.
חלק ב: משחק תפקידים:
לוקחים 3-4 חניכים (אפשר יותר אבל לא מומלץ יותר מדי) ומחלקים לכל אחד "מוגבלות". לחלק מחלקים מוגבלות שמוכרת כצרכים מיוחדים (צמי"ד) כמו ניוון שרירים, אוטיזם וכו'. לאחרים מחלקים "מוגבלות" שלא נחשבת כצמי"ד כמו כעסן, פרפקציוניסט וכו'. (כדאי לבחור כמה חניכים שישתתפו בזה ולהסביר להם לפני הפעולה כדי שיידעו מה הם צריכים לעשות וכו' [אבל שהחניכים האחרים לא ידעו..])
כל המשתתפים צריכים לעשות פעולה כל שהיא (שהמדריך יחליט עליה) שמצריכה שיתוף פעולה בין כולם.
לאחר שיסיימו, נשאל אותם איך היה לעבוד למשל עם הילד בעל ניוון השרירים? איך היה לעבוד עם הילד הכעסן? ואז נשאל: במה שונות המוגבלויות שלהם?
סיכום: במשחק הראשון למדנו איך מרגיש אדם בעל צמי"ד שנדחה מהחברה. אח"כ ראינו שבעצם לכולם יש מוגבלויות כלשהן. לחלק זה בולט יותר ולחלק פחות. העובדה שהמוגבלות של מישהו אחר קצת יותר בולטת, לא אומרת שצריך להרחיק אותו מהחברה, אלא להפך! - להכניס אותו לקבוצה ולעזור לו להתגבר על הקושי שלו.
לסיום ניתן לשיר את השיר הזה, אפשר לקרוא אותו גם לפני הסיכום עצמו, כל אחד מה שנוח לו יותר ואיל שהוא חושב
(אפשר גם לתת לחניכים לקרוא כל אחד שורה וכך לשתף אותם עוד קצת):"הילד האחר"/ בת- שבע לוי
ל"ילד האחר" אין ילדות כמו שלנו, אך רגשותיו הם בדיוק כמו של כולנו.
הוא אוהב ושונא, הוא כועס וסולח ממש כמונו. "
הילד האחר" קצת מתבגר בטרם עת, חיוך קטן לו על השפתיים, מבט עצוב לו בעיניים
. אז... אם נושיט לו יד, ונחייך אליו מעט ונזכור כולנו, של"ילד האחר" יש נפש בדיוק כמו שלנו-
אולי בזכותנו יגדל חיוכו על השפתיים, וברק יאיר לו בעיניים.
