כוחו של הנוער

מטרה: החניכים יפנימו שיש להם כוח בידיים בתור נוער והם יכולים להרים דברים שמבוגרים לאו-דווקא מסוגלים להרים!

מהלך הפעולה:

1. לספור עד 50 בלי ששני חניכים יגידו מספר ביחד.

2. מתחלקים לזוגות, אחד עוצם עיניים והשני מוביל אותו במסלול מכשולים.

3. דיון- האם יש לנוער כוח בכלל? מביאים לפני קטעים למחשבה(מצורף למטה)

4. קטע(מצורף למטה)

מסר:
לנוער יש כוח מטורף בידיים שאין למבוגרים (לרובם). במשחק שספרנו עד 50- אנחנו צריכים לבוא וליזום ולסחוף אחרינו ולא לפחד שאולי עוד עוד מישהו יגיד את המספר ואז נתקע במקום. החניך שעוצם את העיניים זה עם ישראל, הקהילה, הסניף, מעגל כלשהו, וזה שמוביל אותו זה הנוער, השבט שלנו בתוכו, רק לנו יש את היכולת להוביל את העם אחרינו! נכון, לפעמים יש פאשלות, נתקעים והילד שמובילים יכול לכעוס ולהתייאש ממנו אבל אסור לנו להתייאש מעצמנו כי יש לנו מרץ וכוח שאין לאף אחד אחר חוץ מלנוער! אנחנו לא צריכים לחכות למבוגרים שיבואו ויגידו לנו מה לעשות אלה ליזום בעצמנו.
(אחר כך מורידים לגובה עיניים רק לשבט שלנו יש את הכוח להשפיע את ההשפעה המיוחדת שלו בסניף!)

דיון-
1. כשראיתי את האלפים הללו אמרתי בליבי: אשרי מי שהבנים שלו כאן. אשרי מי שזכה והבנים והבנות שלו יושבים על ההר בקור וברוח, מסתפקים בצלחת מרק ושני קרקרים, אשרי מי שהלב של התלמידים שלו נמצא במקום הנכון. אשרי מי שעיניו נשואות קדימה, וכאשר מדובר בעם ישראל הוא דווקא לא מסתפק במועט.
והנה מגיע ההודעה מתוך הישיבה של תושבי עמונה: קיבלנו את ההסכם. אבל הנוער נוטש. הבנים והבנות שלנו עושים קריעה ואומרים לנו באמת. בגדתם בארץ-ישראל. בגדתם בכל האנשים שבאו לחזק אותנו. שברתם את הרוח הגדולה של כל מי שבא להיאבק איתנו. מילים קשות וכואבות. גם אליי פנו בפנייה נרגשת בבקשה, עזור לנו. הקושי שלנו, המבוגרים, היה גדול. יש לנו כוחות לעמוד מול הממשלה, אין לנו כוחות לשמוע את המילים הללו.
ידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי. הייתי פעם במקום הזה. אבל מה לא עושים בשביל המתיישבים שהובילו את המאבק הזה לשיאים שלא ידענו מעולם? והם עשו זאת בחכמה ובתבונה, בנחישות. מתיישבים שהביאו את המדינה לחוקים שמזמן היו צריכים להיחקק. מתיישבים שוויתרו על כל פיצוי ופיתוי על מנת שלא לוותר על ארץ-ישראל. מתיישבים שהאמת שלהם ניצחה ובסוף הם נשארים על ההר.
נפגשתי עם חלק מהנערים תושבי עמונה. ראיתי את החולצות הקרועות ראיתי את הדמעות. ראיתי את האמת הזועקת. ניסיתי להסביר, להראות את התמונה הגדולה להראות את הרווחים שעם ישראל השיג מהמאבק הזה. אמרתי להם: תסתכלו לרגע מחוץ ליישוב ותראו את כל אוהבי ארץ ישראל שמחים. תקשיבו לאנחת הרווחה של כל אוהבי ההתיישבות. אבל הצעירים הללו ממש לא שמעו אותה. הם ראו את הבית שלהם הולך להיהרס, והגרוע ביותר, שהדבר יעשה בהסכמתם. אם זה היה תלוי בהם הם היו מוכנים לוותר על הבית ובלבד שלא לוותר על האמת.
אחים שלי, תתפללו שיהיו לכם ילדים כאלה. תתפללו שיהיה לכם ילדים שיעלו על ההר. תתפללו שיהיו לכם ילדים עם נשמה גדולה. עם שאיפה לאמת. תתפללו טוב, כי הילדים האלה יקחו אותנו קדימה, אלו הילדים שיבנו את בית המקדש.
יכול להיות שלא נזכה, והם רק יקימו מאחז על הר הבית. יכול להיות שבהסכם פשרה עם הממשלה הם יקימו שם רק בית כנסת גדול. גם שם יקומו הצעירים ויצעקו וישאלו: איפה האמת הגדולה? איפה בית המקדש? איך ויתרתם על האמת בשביל משהו שבדרך? גם שמה יגידו להם מכרתם את האמת תמורת בית כנסת על ההר.
הורים יקרים, אם זכיתי והילדים שלכם היו על ההר. אם זכיתם לראות את דמעות זולגות בעיניהם. אם זכיתם לשמוע מהם את הכאב- תנו להם חיבוק גדול ונשיקה. זכיתם. הילדים שלכם הם אלה שיביאו את הגאולה.
(הרב שמואל אליהו)

2.ההתגייסות של כפרי נוער רבים במהלך מבצע צוק איתן לארח את תושבי עוטף עזה היא אכן “ארץ נהדרת”. צריך להבין שלמרות שכפרי נוער מתוקצבים על ידי משרד החינוך בסכום נמוך יותר מסכום ההוצאות שלהם, כפרים רבים נרתמו לארח ללא עלות את תושבי הדרום. האירוח כלל תמיד לינה ולרוב גם אוכל ופעילויות שונות שהעבירו עובדי או תלמידי כפר הנוער.

למה לא לפרגן על דברים טובים ? אז הנה:

כפר חסידים – כפר חסידים הוא כפר נוער דתי הנמצא ליד חיפה. 50 ילדים וארבע משפחות מאשקלון התארחו בכפר והתנתקו מהצורך לשהות במרחק 30 שניות מהממ”ד. מנהל הכפר מיחס חשיבות רבה למסר החינוכי והערכי של ערבות הדדית ורואה בכך שיעור חשוב.
הדסה נעורים – במהלך ימי הלחימה נוצר קשר בין כפר הנוער הדסה נעורים ולבין תושבי קיבוץ נחל עוז ואלו הוזמנו לשהות במקום ללא הגבלה עד שיוכלו לחזור לביתם. זו הייתה התחנה השלישית ואף השישית לחלק מאנשי נחל עוז. שלושה שבועות בדרכים עם המשפחה מבית הארחה לקיבוץ, מקיבוץ לפנימייה וכן הלאה. הדסה נעורים הפך למעשה ליישוב זמני של הקיבוץ כאשר שלושה בלוקים של חדרי חניכים הוקצו להם  לשינה. בחדר האוכל הם אכלו ומתנדבים עזרו להפעיל את הילדים. אנחנו מניחים שגם חלק גדול מהזמן הם בילו בחוף שמתחת כפר הנוער. זה לא תחליף לבית בקיבוץ אבל לפחות מחמם את הלב.
כפר הנוער הודיות – חלק ניכר מהצוות ומהחניכים לא יצאו לחופשת קיץ השנה ונשארו על מנת לארח את תושבי הדרום. מנהל כפר הנוער מספר שלפני 8 שנים בתקופת מלחמת לבנון השנייה הם התארחו בדרום ועכשיו הוא מרגיש צורך להחזיר לתושבי הדרום.
3. סימן ראשון לקו העצמאי שנוקטים בני הנוער היה במבצע שאורגן על ידם ביום שלישי. עשרים נערים ונערות נסעו לבסיסים שצה"ל הקים לאחרונה לקראת תוכנית ההתנתקות, כדי לנסות לשכנע את החיילים לסרב לפקודת הפינוי. במקרה אחד הם אף הצליחו לחדור לאחד הבסיסים, אך סולקו אחרי כמה דקות. לרוב נתקלו הנערים באדישות מצד החיילים, ונאלצו להסתפק בקישוט גדרות הבסיסים בסרטים כתומים. הסרבנות בצבא, לדעת בני הנוער, היא הדרך היחידה לעצור את הפינוי, לאחר כישלון המאבק הציבורי. "בעוד חודש יתקיים משאל עם אמיתי בין 60 אלף לובש מדים" , אמר דני ממן , בן 18 וחצי, תושב נצר חזני וממובילי בני הנוער בגוש "במשאל עם הזה אנחנו ננצח."

4. הועדה בחרה את בראלי, יחד 13 מדליקי משואות בטקס שיעמוד בסימן "ישראלים פורצי דרך", ציינה כי "במהלך מבצע 'צוק איתן', בראלי הפעילה מקלטים למען הילדים בעיר ועסקה בהתנדבות למען קשישים. מתוך נאמנות לעיר בה נולדה וגדלה ביקשה בראלי להביא את הנוער העירוני 'לקחת את העיר בידיים' ולפעול להבאתה של השגרה אל בתי התושבים על אף התנאים הקשים. היא בנתה טבלת התנדבות עבור כל שכונות העיר והפעילה את כל תנועות הנוער, הדתיות והחילוניות כאחת, תחת ירי מתמיד ותוך סיכון עצמי. בראלי מעוררת השראה בקרב בני הנוער וממשיכה בפעולתה גם כעת באמצעות פעילות בתנועת הנוער ובמועצת הנוער העירונית."

קטע(צ'ופר)-
אבל העיקר אל תהיו יהודים שטחיים! כמעט ואין יהודים עמוקים. ולהיות יהודי שטחי זאת סטירה.
כי הקדוש ברוך הוא לא הוציא אותנו ממצרים ולא נתן לנו את התורה ולא עברנו אלפיים שנות גלות ולא חזרנו לארץ כדי להיות שטחים. אם אני נותן לך מיליון דולר, אני מקווה מאוד שלא תקנה עם זה סוכריות. אם עברנו כל כך הרבה ולמדנו כל כך הרבה צריך שיצא מזה משהו.
אתם יודעים מה זה יהדות?
זה לדעת שאני רק ממשיך איפה שסבא שלי הפסיק.
יהודי תמיד נמצא בדרך לירושלים. אין כאב בעולם שיכול לגרום לי לשכוח את ירושלים.
אנחנו בונים כביש ראשי. ואם סבא שלי גמר קטע. ואבא שלי המשיך אותו אז גם אני ממשיך אותו.
אתם יודעים מה זה יהודי שטחי?
יהודי שבנה לעצמו כביש איפה שאף אחד לא צריך אותו, שאף אחד לא יעבור בו, כי הוא בעצמו לא יודע איך לעבור בו. ואם לפעמים אבני הבנייה כבדות, צריך חברים טובים שיעזרו לנו לסחוב.