קטעים לחודש אלול וראש השנה

אני לא מעכלת שאני הולכת לכתוב על זה, אבל מאחר והיום כבר יוסר צו איסור הפרסום על הפרשייה אני משתפת אתכם על הפרשייה שעלולה לשנות את חיי, ואת חיי משפחתי - כבר שנה שאני נמצאת תחת חקירה סמויה, חקירה שכוללת מעקב צמוד, ציטוט לשיחות הטלפון שלי ותיעוד של כל פגישותי ועיסוקי.
 
החוקרים אספו חומרים רבים מעברי, תשאלו וחקרו את האנשים הקרובים אלי ואפשר לומר שהם יודעים עלי היום הרבה יותר ממה שאני יודעת על עצמי.
זו פרשיה לא פשוטה, מעורבים בה אנשים נוספים, ואם חס ושלום היא תסתבך, היא עלולה להמיט אסון כלכלי, נפשי ופיזי עלי ועל בני משפחתי.
על פי המידע שיש ברשותי מצבי המשפטי לא מזהיר ואני הולכת להקדיש את החודש הקרוב להכנת תשתית ראייתית שתשפר את מצבי בדיון שנקבע לעוד שלושים יום בדיוק.

הולכים לעבור עלי ימים לא פשוטים, גייסתי לטובתי את מיטב עורכי הדין הפליליים וכולי תפילה שהם יצליחו להוכיח את חפותי במשפט הגורלי של חיי
מה שמפחיד אותי יותר מכל שלא אעמוד מול שופט סטנדרטי ורגיל, אלא לפני שופט מיוחד, בוחן כליות ולב, שאין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו.
לא יעזרו לי הקשרים הפוליטיים שיצרתי, לא הכסף שיש לי ואפילו לא רהיטות הלשון שלי. הוא ישפוט אותי אך ורק לפי מעשי ולפי מחשבותי!

ברוב רחמיו וחסדיו הוא נתן לי חודש של הכנה, חודש שבו אוכל לחזור בי מחלק ממעשי ולשפר את דרכי ואת הליכותי, מקווה שאצליח לעמוד בזה ולהגיע למשפט הגורלי ערוכה ומוכנה,
המשפט הזה יכריע על מצבי האישי והמשפחתי ויקבע בו מעמדי הכלכלי והציבורי, הרפואי והנפשי.

בראש השנה, יום הדין, נעמוד לפני בורא עולם כולנו, כיחידים וכקבוצה, נישפט על כל מעשינו ומעללינו ויפסק דיננו לחיים או למיתה, להצלחה או לכשלון, לשבט או לחסד.
כן, גם אתם, הייתם נתונים למעקב שנה שלמה, 'עין ראתה, אוזן שמעה, וכל מעשיכם נכתבו בספר', בידכם לשנות לטובה את מצבכם המשפטי לו רק תזכרו שהחודש 'המלך מגיע לשדה', כדי להקשיב לכם.

נצלו את החודש הקרוב, תתכוננו למשפט המכריע ותעשו הכל כדי להיות טובים יותר, אנושיים יותר ואוהבים יותר.
חודש אלול תשע"ט.
חודש הרחמים והסליחות!!

שיכתבו עלינו בריאות אהבה ואושר אין סופי!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כל אחד צריך אלול // הרב יוני לביא
הנה הוא בא. חודש אלול. כמה מחשבות על המתנה הגדולה שהוא מביא איתו, ומדוע כל אחד מאיתנו פשוט חייב איזה אלול...

בכל שנה הוא בא, תרצה או לא תרצה

ממתין בלוח השנה, ממש על הקצה

שקט, סבלן, צנוע, נטול מכל חגים

אך דווקא הוא מגיע לכאלו הישגים

 

אלול, קוראים לו ככה, כזה מין שם סתמי

אך זוהי רק תחפושת לסטארט-אפ עולמי

עוצר את המרוץ, את השטף בחיים

מציב מראה מולנו, חושף את השקרים

 

לא מרפה, לא מוותר

מרעיד מיתר נסתר בלב

מזמין להתחדש

לרפא את הכאב.

מזכיר ששוב שנה חלפה לה

וזה הזמן להתבונן

אילו חלומות הגשמנו

ומה יש הלאה לתכנן.

 

להתיישר מכל עיקול

להשתחרר מכל בלבול

לחשב שוב ת'מסלול

כדי לא לשכפל קלקול

המעשים צריכים שקלול

וכל החטאים דילול

פחות חילול, יותר שכלול

לזה בדיוק קוראים אלול


יותר אמת, פחות זיוף

כי כל אחד צריך שיוף

יותר אתה , יותר צלול

כי כל אחד צריך אלול
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מכתב שכתב ארוס לארוסתו לרגל השנה החדשה:

"שנה חדשה לפנייך- תשס"ה.
האם יש לך מושג קל מה עומד לקרות בה?
365 ימים מחכים לנו מאחורי דלת נעולה ואין לנו מושג אפילו מה עומד לקרות בהם.
קחי למשל את כ"ו בשבט תשס"ה- סתם יום מהלוח, איך יראה היום הזה?
ירד בו גשם אולי? הוא יהיה יום מאושר? כיצד יראו כותרות העיתונים של אותו יום? הן תהיינה מרנינות?
אלו בשורות אישיות הוא יביא לך?
מי יודע???

שנת תשס"ד מאחורייך, האם שערת מראש אלו מאורעות יתרחשו במהלכה?
האם העלית בדעתך, למשל, כי תוך כדי מרוצה נאבד מספר כה רב של אנשים מתוכנו?
האם בשעה שביקשת בראש השנה הקודם- "אבינו מלכנו הסר שנאת חינם מעלינו" תיארת לעצמך ששנאת החינם תתדרדר עד כדי זריקת אבנים?
חשבי רגע, האם ידעת כי בתוספת כוונה יכולנו אז כולנו באמרנו את "ואוצרך הטוב לנו תפתח" למנוע אולי את בעיות הכלכלה במדינה???
על מה חשבנו בשעה שניגן שליח הציבור "הפר עצת אויבנו"?
האם הרגשנו שזה בדיוק הזמן למנוע מראש שפיכת דם יהודי?
מישהו חשב ביום המשפט שבשנת תשס"ד הכבישים יהיו צבועים בדם רב כל כך???
משום מה, בשעת הדין- דווקא כאשר כל כך זקוקים לו- מחליט הדמיון להתאבן.
נכון, כולנו השתדלנו לכוון, אך אלו מאמצי נפש היינו משקיעים אני ואת בתפילת "ונתנה תוקף" אם היינו רואים מולנו את כל המתים בשרפה ובהרג בשנה זו?
עכשיו, כשאת משחזרת את השנה הקודמת מבחינה "רוחנית"- אלו החלטות היו לך, וכמה מהן הצלחת להשיג.
אם היית צופה את ההפרעות הרוחניות האלה אז, איך היית מכוונת במילים "ורוח קדשך אל תיקח ממני"?

עכשיו, שנה חדשה לפנינו- תשס"ה.
את יודעת מה יקרה בה?   בשום אופן לא!
בראש השנה התשס"ה הכל ייכתב, וביום כיפור זה עתיד להיחתם.
זה עדיין לא חתום!!!
יש לנו אפשרות לתקן, למחוק, להמתיק.
אנחנו יכולים לשנות את העתיד של השנה הזאת.

אני כותב כי אני יודע שברוחך לעשות הרבה,
הרבה יותר אפילו ממה שאת חושבת.
כתיבה וחתימה טובה. "
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמו שני אהובים, או אב ובן שאינם רוצים שידעו מה שאחד כותב לחברו, ויש להם לשון סתרים שאינו ידוע לשום אדם רק להם. כן הדבר בראש השנה שהוא יום הדין, לא רצה הקב"ה שידעו המקטרגים מבוקשנו, ולכן עשה לשון סתרים עמנו, היינו על ידי השופר, שאינו מובן אלא רק לו יתברך (תפארת עוזיאל)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"שנה"

אתה קורא את המילה, ללא ניקוד, ללא תנועות

ולכאורה אין בה כלום, רק צירוף של אותיות.

אך כשתוסיף בה נקודות

תראה שיש בה גם קריאות.

מצד אחד צועקת - שְׁנֶה!

כמו שהורגלת, באותה הדרך שהלכת

להמשיך - כמו אשתקד במגמה של התקדמות

כל שנה, עוד צעד, בדרך לשלמות.

אבל מצד שני -  שָׁנֶה!

לא לזרום עם השגרה,

בדוק מה צריך לתקן, ברור את הטוב מהרע.

כן, זו קריאתה המורכבת

קריאה של שלוש אותיות

קריאת כל תקופה מתחדשת

לִשְׁנוֹת אבל גם לְשָׁנוֹת!

 

-אלישיב רייכנר-
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רק שלא תישן - הרב אייל ורד

שבת באה. בפתח הבית אורח נעים. חבר שנמצא כעת בצבא. מפקד. השיחה קולחת ונעימה, עם הרבה ברוך ה ומצוין אבל אני קצת מכיר אותו ויודע שהוא לא בא רק כדי לספר לי שהכל טוב. הלב מתחמם והשיחה מתפתחת וגם הבעיות צפות ועולות. מסתבר שמפקד הפלוגה קצת יורד לחייו וגם החיילים לא תמיד משתפים פעולה. אנחנו מדברים בינינו ולאט לאט אני רואה את החיוך חוזר לפנים ואת האור בעיניים. כן, הוא ימשיך. לא, הוא לא ישבר. קצת שינויים פה ושם, ויהיה יותר טוב. אנחנו כבר לקראת פרידה ואז הוא אומר לי: "יש לי עוד בעיה קטנה, קצת מצחיקה אפילו

אני מקשיב.

"אני נרדם במסעות"



"מה זאת אומרת אתה נרדם", אני שואל. "אתה המ"מ, אתה אמור להוביל, איך אתה נרדם?
"אני נרדם. עובדה. יש לי חוסר עצום בשעות שינה. בא נאמר שאם מישהו היה נותן לי יד הייתי יכול ללכת את כל המסע תוך כדי שינה, אבל בגלל שאני מוביל, אני מתעורר כל כמה צעדים, בעיקר כשאני דורס את הקשר שלי".

"ומה קורה לך כשאתה נרדם?" אני מקשה.

"אני הולך יותר מהר", באה התשובה המפתיעה.

"לא הבנתי, איך אתה יודע את זה?"

"אני הולך יותר מהר. הגוף כנראה מרגיש שהראש נרדם, ואז הוא נכנס לקצב הרגיל שלי שהוא מהיר. אני יודע את זה כי בהפסקה באמצע המסע באו אלי המכ"ים שלי ואמרו שאני גומר את החיילים עם הקצב המהיר הזה וביקשו שאוריד קצת. מדהים, לא?"

"בהחלט", אני עונה. אנחנו צוחקים עוד קצת על המצב המוזר הזה ונפרדים בלחיצת יד וחיוך אוהב. אנחנו נפרדים ,אבל מה שהוא סיפר ממשיך לנקר לי בפנים.

הולכת מחלקה במרץ, בקצב מהיר. בראש צועד המ"מ והקצב שלו מהיר מכולם. למתבונן מהצד זה נראה שיא הערות והחיוניות, אבל האמת היא שהוא - רדום. הוא ישן. 
יכול להיות שזה נכון? שיש אנשים שפועלים ורצים ומתרוצצים, נראים שיא הערים, אבל בפנים, בנקודה הפנימית הם ישנים?


"אולי גם אני ישן תוך כדי הליכה?", אני ממשיך ומהרהר לעצמי. אולי כולנו הלכנו לישון, ואנחנו רק נראים מבחוץ ערים? רצים מהר ממקום למקום, קונים ומוכרים, עושים עסקים, אבל בפנים הנקודה הפנימית ישנה, רדומה, מחכה להתעוררות?


יש דיבורים של קודש שמתלבשים בסיפורים של חול, ואני נזכר שעכשיו זה חודש אלול, ואפשר להתעורר, או לפחות לבקש להתעורר. לבקש להרגיש יותר את צער השכינה, את הגעגוע לקרבת אלוקים, את הרצון לשוב חזרה אחרי שהתרחקנו, את הרצון להיות ערים באמת ולא לפספס פעם אחר פעם כמו השני למלכות בסיפור של ר נחמן, שחוזר ונרדם בדיוק ברגע האחרון של השנה, בשלב שחותם את הכל, כי דווקא אז הכי קשה להישאר ערים.

*יש מי שנראים כערים אבל באמת הם ישנים. וישנם הפוכים. מבחוץ נראים ישנים, אך ליבם ער. אני ישנה וליבי ער, פתחי לי  רעייתי , נשמתי יחידתי.*

*המסע התחיל.*
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שנה אחת איתרע מזלו של החסיד המפורסם *ר׳ שמואל מונקעס*, ובדרכו לראש השנה אצל אדמו״ר הזקן הוא נקלע לסליחות ראשונות בעיירה של מתנגדים. 
הגיע ר שמואל לבית הכנסת, וכמובן שלא מצא התוועדות חסידית כראוי. הביט סביבו והבחין שרב העיירה הנהיג כהכנה לאמירת הסליחות, שכל אחד פונה לסובבים אותו ומבקש את סליחתם על מעשיו בשנה האחרונה. וגם רב העיירה עצמו מסתובב כאחד האדם ומבקש את סליחת אנשי העיירה. 
התחכם ר׳ שמואל, ניגש אל הרב והחל לבקש את סליחתו בקול רם, בדמעות ובתחנונים. כשסיים, שאל אותו הרב בפליאה: ״ר יהודי, אינני זוכר שנפגשנו כבר בשנה החולפת. כיצד אם כן אתה יכול בכלל לבקש את סליחתי?״
השיב לו ר שמואל מיניה וביה: ״זו בדיוק השאלה שהקב״ה שואל כל יהודי הלילה: *יהודי יקר, אינני זוכר שפגשת אותי בשנה האחרונה, וכיצד אתה ניגש הלילה לבקש את סליחתי??*״...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חודש אלול הוא הזמן המתאים ... בחודש אלול ביכולתנו להגיע להחלטות חשובות, שלא רק ישפרו את מעשינו היומיומיים אלא ישנו ויהפכו את כל מהלך חיינו לחיים של אדם. באלול אין צורך להתעמק בעיסוק בפרטים, אלא בחידוש ההגדרה הכוללת של מטרת החיים...מתוך הבנה זו, חוזרים אנו לרעיון התשובה וימי אלול. העניין בימי אלול והתשובה נעוץ בעיסוק בפנימיותו של האדם, בכיוון הכללי שאדם מחליט ללכת בו ובחלומות שהוא חולם עליהם. המטרה היא לרכוש דמות אדם, ודמות אדם אינה ניכרת בכמות המצוות והעבירות או במספר דפי הגמרא, אלא במהפך בפנימיות. להפוך את עיקר החיים ואת המהות הפנימית של האדם לקדושה ולתפילה, מעבר למעשים ולהישגים השונים. ההתעסקות אינה בחיצוניות ובמעשים חיצוניים, אלא בשינוי וכיוון הפנימיות לקדושה. זוהי דמות אדם, זה חיים וזוהי מטרת התשובה....אדם צריך לרצות להיות מלאך, לא פחות. אין זה אומר שהוא יהיה לבסוף מלאך, אבל לפחות הוא יהיה משהו שיותר קרוב למדרגה זו, שדומה לה ושייך אליה. האדם צריך לרצות להגיע מעלה מעלה ולחלום חלומות גדולים. אכן, ייתכן שלא יגיע עד סוף הדרך, אבל העיקר שמבחינתו הוא כבר התחיל ללכת בדרך לשמים, ואם הוא לא יגמור - יצרף לו הקב"ה מחשבה למעשה. לעומת זאת, אם החלום שלו נשאר למטה - בארץ, אז הוא ימשיך ויסתובב לו בעולם, ולא יתרומם ממנו אף פעם.צריך לרצות באמת להגיע לשמים והעניין טמון ברצון. זו היא הנקודה של אלול - להחליט לאן אני רוצה להגיע. וככל שהרצונות גדולים וגבוהים, כך יותר דברים יצליחו ויתגשמו.-הרב שטיינזלץ זצ"ל-


גרסה קצרה יותר:
הנקודה היא, שצריך לרצות באמת להגיע לשמים. העניין טמון ברצון, ועליו צריך לעבוד באלול- לרצות כמה שיותר. ככל שהרצונות גדולים וגבוהים, כך יותר דברים יצליחו.
~הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל~​​​
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"באותה מידה שאני לדודי- בה דודי לי.

השפע הא-לוקי קיים תמיד בעולם, אלא שהכלים שלנו שבורים על ידי חטאינו,

ואין בהם כוח להכיל את האור הבא ממרומים,

אבל כשאר האדם שב לבוראו ומתקרב באהבה,

הרי אותה מידה של התקרבות היא עצמה ודודי לי".

(הרב סבתו)

יה"ר שתהיה שנה של התקדמות ושמחה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"חברים יקרים, לפעמים אני רואה אנשים בחודש אלול שחושביםשהעניין עכשיו הוא להיות עצוב ושבור לב,לעשות 'קרעכצען' (להתאנח) מכל החטאים שלי.יכול להיות שזה יפה, אבל משהו בתוכי אומר לי שזוהי לא הדרך. אלא שהדרך האמיתית היא: "יגל ליבי בישועתך" – שאני ממש יודע שהקב"ה יעזור לי לתקן את הכל, שיעזורלי להיות בן אדם חדש, להיות בן אדם יותר טוב.עוד דבר מאוד חשוב: תארו לעצמכם שהעלבתי מישהו, ואני בא אליו ואומר לו: "למדתי אתמול בלילה שאסור להעליב בן אדם, אנא, תסלח לי". איך זה נשמע? אולי במקרה הטוב אתה נשמע נחמד, אבל זה לא נוגע ללב. השאלה איננה אם אתה חושב שחטאת, אלא האם אכפת לך וכואב לך מזה שהעלבת אותו? אתם יודעים מה זה יהודי ששומר שבת. אם חס וחלילה אני שוכח ומדליק אור בשבת, העניין הוא לא אם עשיתי משהו אסור, אלא שזה כואב! פיזית, זה כואב לי.אם יכולתי לשכוח לרגע משבת קודש– זה ממש כואב לי.אתם מבינים חברים, השאלה היא כמה אכפת וכואב לך. השופר של אלול לא בא להמליך את הקב"ה, אלא בא להגיד להקב"ה כמה זה כואב לי. כואב לי כל כך הרבה שלא עשיתי הכל מעומק ליבי. כואב לי ממש הרבה על כל 'עגל זהב' שעשיתי במשך השנה.אז אתם שומעים חברים, חודש אלול הוא זמן שבו אנחנו בודקים את ליבנו כמה כואב לנו כשעושים משהו לא טוב, וכמה שמחה יש לנו כשכן עושים משהו מכל הלב.חודש אלול הוא חודש מאוד עמוק שבו אתה מתכוון להיות בן אדם חדש."(הרב קרליבך)

~~~~~~"ראש השנה הוא לא יום טוב רגיל.
ראש השנה עמוק יותר-אפילו משבת
העניין של השבת היא לדעת שהכול בידיו של
הקב"ה.
אבל בראש השנה אני יודע שזה קצת בידי.
אנחנו ממליכים את הקב"ה, זה ממש תלוי בנו!
כי 'אין מלך בלא עם'. גם כשאנחנו מבקשים
מהקב"ה משהו שתלוי בו-שיחדש עלינו שנה טובה
!ושיכתוב אותנו בספר החיים-אנחנו צריכים לבקש
בשבת קודש לא מבקשים שום דבר.
שבת היא מלזעוק.
אנחנו בעולמו של הקב"ה ואנחנו סומכים עליו
לגמרי.
אבל בראש השנה הקב"ה מצפה מאיתנו שנתפלל
לפניו ונבקש, כי בכך שפונים אליו ומבקשים ממנו,
אנחנו מראים שהוא האדון.
אנחנו ממליכים אותו עלינו"
הרב קרליבך
~~~~~
"*א*יש *ל*רעהו *ו*מתנות *ל*אביונים""ישנו חיבור מפתיע, בין חודש אלול לחודש אדר.
החודשים האלו, אלול ואדר, מקבילים במעגל השנה. תשרי
מקביל לניסן וממילא-אדר מקביל לאלול.
בפורים מותר לנו להתחפש לדמויות רבות, אך גם באלול מותר
לנו להתחפש. אנחנו מתחפשים לצדיקים.
קמים לסליחות באשמורת או בחצות הליל, עושים התרת נדרים,
לובשים לבן, בגד של קדושי עליון הנדמים למלאכים, תפילות
ארוכות, קונים ארבעת המינים מהדרין, בשמחת תורה רוקדים
בדביקות.
בקיצור-צדיקים.
זוהי תחפושת. הרי במשך השנה אנחנו נאבקים ביצרנו הרע, וגם
באלול הוא לא הולך לשום מקום.
אך יש בתחפושת הזו משהו מיוחד. כי לפעמים הדרך להשתנות
עוברת דרך התחפושת הזו. ההתחפשות הזו פוגשת את נקודת
האמת שנמצאת אצל כל אחד מאיתנו, אמנם היא מכוסה
מאוד, אך קיימת.
ולכן באלול אני מנסה להיות צדיק. אני מסרב לשמוע לקול
שלוחש באוזן-אבל הרי אתה לא כזה..
נכון. אני לא כזה. אבל אלול היום ומותר להתחפש. ואם נתחפש
מספיק טוב, אז כשהמרכבה תחזור להיות דלעת, תיוותר בתוכה
מתנה אחת או שניים לאביונים, אלו שמתאווים ואין להם. מתנה
שנשארה מהתקופה שזה התאמצנו להיות צדיקים, ובסופה
יצאנו קצת יותר כאלו"
~~~~~~
​​​​​​​לפני שנים רבות היה מלך, שבנה בניין בעל מאתיים קומות...
הוא הבטיח את בתו היפהפייה לאדם אשר יצליח לעלות עד הקומה המאתיים, ולנפנף לשלום לכל האנשים למטה.
אנשים רבים ניסו לעלות אך התייאשו מהר מאד.
לאט לאט נשכח הבניין והוא עמד ריק וגלמוד.
יום אחד החליט ירחמיאל לעלות עד לקומה המאתיים ולזכות בנסיכה היפהפייה.
לאט לאט ובשקט בשקט טיפס לו ירחמיאל במדרגות, ועלה מעלה מעלה.
הוא לקח ת'זמן, ונח גם לפעמים, אך טיפס בהתמדה.
הוא הגיע לקומה התשעים וכמעט התעלף מרוב מאמץ!
הוא נח יומיים, והחליט להמשיך. כאשר הגיע לקומה התשעים ותשע, הוא התייאש והחליט לפרוש, אבל למרות הכל הוא המשיך והתאמץ ועלה לקומה המאה.
שם חיכתה לו הפתעה, הוא גילה את המצאת המאה העשרים - המעלית! הוא נכנס למעלית, והגיע בקלות לקומה המאתיים...
גם אנחנו בחודש אלול, שאנחנו יודעים שצריכים להתקדם, אבל הבעיה היא שלא יודעים איך מתחילים.
והכל נראה כל כך גבוה וקשה, וחושבים שלא שווה בכלל להתחיל לנסות, צריכים לזכור -
להתאמץ קצת ולהתחיל מהקומות הראשונות, ואז בעזרת ה' תבוא לנו "מעלית" מלמעלה, ותעזור לנו לעלות.
אז שנזכה רק לעלות ולעלות!
"והבא ליטהר - מסייעין בידו..."
~~~~~
פתאום הגיע אלול,
בלי הכנה מוקדמת הוא הגיע.
פתחתי את הדלת ונשמתי אותו פנימה, את הצלול הצלול הזה.
הרגשתי אותו צדופק בי, פתחי לי שער.
מעלה בי קולות מבפנים, מחדש בי את התשוקה להיות מי שאני.
ישבתי מתחת לעץ על מרבד עלי שלכת.
ושמעתיב רוח של אלול מנגנת בעליםצשמעלי. 
ורציתי רק לבכות, לשטוף החוצה את כל מי שניסיתי להיות בלי להקשיב. 
את כל הדמויות ששיחקו בי בניסיון להיות כמו..
ורציתי רק לשוב אל העצמיוץ שלי זו שכבר שכחתי באיזו מגירה נעלתי אותה.
והרמתי מבט לשמיםב צלולים וזכים.
מגרדים את צמרות העצים וממשיכים משם אל האינסוף.
וביקשתי. להצליח להיות, להצליח לשמוע, להצליח להתקלף.
לשוב, להיות מי שאני.
נשמתי עמוק את הריח והרגשתי איך עולה בי עוד בקשה אחת.
"עשה אותי כלי לשליחותך..."