הסרט הכתום

כבר לפני כמה חודשים, תליתי על הרכב שלי את הסרט הכתום.  חילקו לי אותו באחד הצמתים ליד הבית ומאז הוא שם, מונף אל על ומראה לכולם שאני- נגד תוכנית ההתנתקות. בוקר אחד הגעתי אל הרכב וגיליתי שהאנטנה שעליה קשור הסרט שלי, שבורה.. ישר חשדתי בשכן שחונה על ידי בבניין שעל רכבו יש, איך ניחשתם, סרט כחול.
אך עוד לפני שהספקתי ממש להתעצבן, שמעתי קול מכיוון המכונית שלי.. הסתכלתי היטב אך לא ראיתי דבר.. שמתי יד על המצח לבדוק אם יש לי חום או שאני הוזה, אך הקול נשמע שנית והפעם ביותר בירור: "הי, זה אני- הסרט הכתום שתלית על האנטנה.. והאמת, אני גם שברתי אותה" "אתה?"  שאלתי בתדהמה: "למה עשית את זה? מה, אני לא מטפלת בך כמו שצריך?" הסרט שתק לשנייה ואז סיפר: "הלילה נשענו על הרכב שלך שני אנשים בגיל השלושים פלוס, עישנו איזה סיגרה או שתיים, חוץ מקטר העשן שהעלתה הסיגריה עלה הרבה עשן בשיחה ביניהם- במילה אחת אני יכול לקרוא להם: קוטרים. הם התחילו בלהתלונן על המדינה, על השחיתות, על זה שכבר אף פעם לא יהיה פה אחרת, עליית מחירי הדלק והרפורמה בבנקים ועוד כל מיני מילים שאני לא ממש מכיר.. השלב מסוים של השיחה אחד מהאנשים הבחין בקיומי, תלוי ככה בשקט על האנטנה שלך, הוא חשב לרגע ואמר: "אבל תראה את אלה, עם הסרט הכתום- יש להם אמונה, יש להם רצון לשנות, אני רואה אותם בצמתים בשיא החום דבקים במטרה. ומעבר לסיפור של ההתנתקות, אני רואה אותם, את הכתומים האלה, איזה רוח איזה ערכים- לא כמונו, יושבים ובוכים על העולם, על השחיתות, על הרוע- הם פועלים מתוך יושר ואכפתיות לעם ישראל. מנסים להחדיר בנו קצת יהדות, קצת חיבור לערכים ומסורת, קשר לאדמה ומוסר. כששמעתי את הנאום הארוך הזה, פתאום הבנתי שמה שאני מסמל זה לא רק מאבק בתוכנית ההתנתקות, אלא זה הרבה הרבה מעבר לזה- זה אמונה שיהיה טוב, אמונה בקב"ה שמנהל את העולם, אמונה בתורה, בערכים, ביושר ובמוסר, באחריות ואכפתיות לחברה ולעם, בקשר לאדמה הקדושה שעליה אנחנו חיים ובעוד הרבה ערכים חשובים. באותה שנייה המשקל שלי קפץ- פתאום הבנתי שאני שוקל לא רק 2 גרם או משהו כזה אלא כל עולם האמונה של עם ישראל יושב על גבי.. אני באמת מצטער, זה לא היה בכוונה ששברתי את האנטנה אבל היא פשוט לא היתה רגילה למשקל החדש שלי..." אני חייכתי והוספתי באותו  יום סרט כתום שני על המראה"
(טליה נצקי)