תרום
צור קשר
סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח
היה היה ילד קטן וחמוד ושמו ולאדי.
ההורים של ולאדי היו אנשים עסוקים מאוד ולכן לעיתים קרובות ולאדי נאלץ לדאוג לעצמו ולהכין לעצמו את הסנדוויצ'ים לבית הספר.
יום אחד, ולאדי ומשפחתו עברו דירה וולאדי עבר לבית ספר חדש.
השיעור הראשון היה נחמד מאוד, וכאשר הגיעה ההפסקה, שאל אותו מודי (חברו לשולחן): "ולאדי, מה יש לך בסנדוויץ'?"
ולאדי ענה: "סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח שהכנתי לגמרי לבד!"
"מה?!" הזדעזע מודי "סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח?!" ורץ לספר למורה.
המורה הגיעה וניסתה להבין למה ולאדי עושה בעיות כבר ביום הראשון ללימודים,
וולאדי ענה: "אני לא מבין מה הבעיה. בסך הכל אכלתי סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח..."
"מה?!" צעקה המורה "סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח?! לך מיד למנהל!"
כאשר ולאדי נכנס לחדרו של המנהל וסיפר לו את מה שקרה בכיתה, המנהל הודיע לו שמכיוון שהוא העז לאכול סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח, הוא מושעה מבית הספר, וגירש אותו בבושת פנים.
ולאדי האומלל חזר הביתה והופתע לגלות שבאותו היום אמא שלו חזרה מוקדם מהעבודה.
"אמא" אמר ולאדי בבכי "המורה צעקה עליי והמנהל העיף אותי מבית הספר בגלל שאכלתי סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח".
"סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח?!" קטעה אותו אמו "הבן שלי?! איך אתה מעז? אתה לא הבן שלי יותר!"
עצוב ומבולבל, בחל ולאדי להסתובב ברחובות.
הוא התיישב על ספסל וניסה לנמנם מעט, כאשר הגיע למקום שוטר. "ילד, מה אתה עושה ברחוב בשעה כזאת?" שאל.
"המנהל העיף אותי מבית הספר ואמא שלי גירשה אותי מהבית" בכה ולאדי "והכל בגלל שאכלתי סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח.."
"חמאת בוטנים ותפוח? זה חמור מאוד אדוני הצעיר. אני נאלץ לעצור אותך בעוון אכילת סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח"
ולאדי נלקח למעצר ללא משפט, וכאשר ראה את שותפיו לתא שאל אותם למה הם בכלא. "אני על רצח", "אני על שוד"..
"אה" אמר ולאדי "אז אני לא מבין מה אני עושה פה. אני בסך הכל אכלתי סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח".
"חמאת בוטנים ותפוח?!" נרעדו האסירים האחרים "אפילו אנחנו לא היינו מעזים"
"אתם יכולים אולי להסביר לי מה הבעיה הגדולה בסנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח?" התחנן ולאדי
"תראה, ילד. לנו עוד יש סיכוי להשתחרר מפה על התנהגות טובה, אז אנחנו לא יכולים לדבר איתך על זה. אבל אם אתה רוצה, כשתצא מפה, תלך לטלפון הציבורי שליד בית הכלא ומשם כבר יסבירו לך"
ולאדי חיכה בכיליון עיניים ליום שבו ישתחרר סוף- סוף מהכלא, וכעבור 25 שנות ציפייה, הגיע הרגע המיוחל!
ולאדי יצא בריצה משערי בית הכלא וניגש לטלפון הציבורי הקרוב.
"הלו?" שאל. "תקשיב, ילד. יכול להיות שמאזינים לנו. תנתק את השיחה, תלך 933 מטר מזרחה, ומשם תפנה לכיוון צפון ולך עוד קילומטר. תחצה את הכביש ותיכנס לחדר המערבי בצריף שיעמוד מולך. שם יסבירו לך מה הבעיה בסנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח".
ולאדי החל לרוץ. הוא עבר 933 מטרים ופנה צפונה.
לאחר כקילומטר הוא ראה מולו את הצריף, חצה את הכביש בריצה, ו.. נדרס על ידי משאית.
ועד היום לא יודעים מה הבעיה בסנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח.
והמסר- להסתכל ימינה ושמאלה לפני שחוצים את הכביש.
כיפה אדומה- הסיפור האמיתי
בוקר אחד התחשק לזאב,
איזה משהו טוב, הוא היה קצת רעב,
ולכן הוא הלך ודפק על דלתה
של סבתאשגרה לבד בבקתה.
סבתא פתחה - הוי! זוועה ואימה!
שיניים חדות ולשון אדומה!
"אפשר ל'כנס ?" כך זאביק שאל,
וסבתא תקעה בו מבט מבוהל.
אוי שכחתי שלא פותחים דלת לזר,
וזהו, יותר לא הספיקה לומר.
אבל סבתא הייתה די כחושה ונמוכה,
וזאביק ילל: "זאת לא ארוחה.
סבתא בכלל לא שיפרה ת'מצב,
הבטן נדבקת לי תכף לגב."
סביב למטבח התרוצץ ויבב:
אנ'רוצה עוד מנה! אני כל כך רעב!
יש לי צורך בילדה טעימה,
הי! אולי אחכה לכפה אדמה"?
היא תכף תופיע, עכשיו היא ביער,
אבל עוד דקה היא תגיע לשער."
מהר הזאב, התעטף במעיל,
נעל נעלים, סרק בצד שביל,
חבש לראשו כובע, ישב בכורסה,
וחיכה.
כפה אדומה נכנסה, עצרה,
הסתכלה ואחר כך אמרה:
"סבתא, סליחה שאני מעירה:
למה יש לך אוזניים גדולות כמו סירה?
"כדי לשמוע היטב, נכדתי הקטנה"!
כך במתק לשון הזאב לה ענה .
"ויש לך עיניים כמו שני פנסים,"
"כן," חייך הזאב ושפשף בריסים.
"לראות אותך ככה הרבה יותר קל
- נדמה לי שגם - העלית במשקל!"
לקלק הזאב את שפתיו בלשון,
תכנן איך ייקח את הביס הראשון,
אחרי סבתא צמוקה בטעם של קש
כיפונת תהיה כמו תפוח בדבש!
אז אמרה הילדונת ברב תימהון:
סבתא, איזה מעיל של פרווה, שיגעון!
לא! קרא הזאב, זה הרגע לשאול:
סבתא למה יש לך כזה פה גדול?
אבל לא משנה מה תאמרי, כך או כך,
עוד רגע או שניים אבלע גם אותך,
כפה אדמה אז משכה בכתפיים,
זקפה את הגב, פסקה ת'רגליים,
הכניסה ת'יד אל הכיס מאחור
והוציאה אקדח אוטומטי שחור .
כיוונה וירתה בו שלוש יריות,
ומיד הוא הפך לזאב מת מאד.
אחרי חודש בערך פגשתי אותה,
מטיילת ביער מול פתח ביתה,
אבל, בלי שכמיה אדומה, ילדותית,
וגם בלי כפה אדומה ושטותית.
שינוי מהמם של ממש חל בגברת.
עכשיו התעטפה בפרווה נהדרת.
שלום, היא אמרה לי, האם שמת כבר לב
למעילי המקסים מפרוות הזאב?
מעשה במים אחרונים
באותה מדינה עצמאית, שבה התרחש הדבר,
קבעו מיטב המומחים שמאגרי המים של הארץ הולכים ומתרוקנים מיום ליום, עד כי, לפי מיטב שיקוליהם, תוך שנתיים יתייבשו כליל.
דובר המחלקה לאספקת המים הזעיק מיד את העיתונאים למסיבת חירום ואמר להם תוך הגשת כיבוד קל: "רבותי! הסכנה היא איומה! גורל המדינה נתון בידיכם!"
העיתונות נענתה לצו השעה. העמודים הפנימיים, בטור החמישי למטה, ליד המדור "לאן הערב?" הופיעה הידיעה: "אם לא נחסוך במים ניעלם מן המפה."
קוראים רבים נתקלו בידיעה, אך לא עשו דבר, מאחר שמה זה משנה אם אדם אחד מתחיל לחסוך במים, כשכולם מוסיפים לבזבז?
רק שני אזרחים קראו לאינסטלטור שיתקן את הברז המטפטף, אבל שטוקס לא בא.
בשנה הבאה הגיעו מים עד נפש.
המכון לעידוד השקאות חוץ הודיע באופן רשמי, שאספקת המים מובטחת לשנה אחת בלבד, ודרש מן הממשלה להתערב.
ברם הממשלה לבדה לא היתה יכולה לעשות הרבה, מאחר שהאזרחים התעלמו לגמרי מן התעמולה הממשלתית לחיסכון במים,
ומאידך גם הממשלה נמנעה מלעשות תעמולה כזו, מכיוון שאותה שנה שנת בחירות היתה, ואתם יודעים כיצד זה, בעונה זו יותר נוח לדבר על מים כבדים.
אולם כתום הבחירות (הם ניצחו ) הוגברו המאמצים מטעם.
הרחובות הוצפו פלקטים ססגוניים, שבהם הוזהר הציבור שהארץ תלך לאיבוד חת-שתיים, אם לא יפסיקו לבזבז מים.
זה לא כל-כך הועיל והאזרחים אמרו: "לבשל צריך? להתרחץ צריך, לגדל פרחים צריך? אקוואריום צריך?" – לא ויתרו אפילו על טיפה אחת, יתר על כן, שתו תה גם לפני ההפסקה, וכולם שרו את השלאגר הפופולרי החדש: "מים-מים באסון...?
בראשית הנה הבאה נשארו מים לחודש ימים בלבד.
הממשלה הספיקה בינתיים להזמין מדי-מים במספר מצומצם, וגם ראש הממשלה נאם ברדיו, לאמור: "אם לא נצמצם תצרוכת מים, שבוק נשבוק חיים!"
אבל האזרחים היו עדיין עסוקים בוויכוחים בקשר לפרשה מסוימת, ולכן התחממו ולקחו יותר מקלחות.
גם הדגים באקוואריום, ובהצטלבות רחוב 1352 ורחוב 18 ביפו התפוצץ צינור אחד לפני שנתיים, ומאז יצאו מתוכו 333,13 קוב לשבוע.
כשהוברר שהמים ייפסקו ביום חמישי, החליטה הממשלה לנקוט צעד דראסטי והעלתה את מחיר המים בשתי אגורות לקוב, אבל היה שגשוג כלכלי והאזרחים שילמו את ההפרש.
ביום חמישי פסקו המים וכולם מתו.
הדרקון אפרים
בארץ אחת רחוקה, רחוקה, בתוך מערה עמוקה עמוקה,
גר לו דרקון איום ונורא, קראו לו אפרים.
היה לאפרים שריון קשקשים, כנפיים גדולות כמו מפרשים, זנב ענקי ובטן כבדה...
כשאפרים צחק האדמה רעדה.
ומה שהכי מרשים- היו לאפרים שבעה ראשים.
כן כן, שבעה ראשים.
בוקר אחד בינות להרים הופיע אביר על סוס אבירים.
שלף את חרבו ובקול קרא: "צא החוצה אפרים, צא מתוך המערה.
כי אני האביר יששכר לב זהב, מזמין אותך, הדרקון, לדו קרב!"
צחקו שבעת הראשים של אפרים, צחקו וצחוקם התגלגל עד השמים.
"הו, אביר בן בלי דמות, הו האביר בן בלי שם, האתה בדרקון הנורא תלחם?
אך מיד התאושש והמשיך בדרכו, כך מנהגו של אביר היוצא מול דרקון.
ולבסוף הגיע, קצת עייף, קצת מזיע.
הניף את חרבו ואמר בלי לחשוש: "אני סופר עד שלוש- אחת, שתיים.."
"רק רגע!" הפסיקו אז אפרים, "האביר לב זהב, חשוב רגע קט, לא תאכל, לא תשתה, לא תנוח מעט?
הן עברת דרך קשה וארוכה, ומי זה נלחם על בטן ריקה? עכשיו תשע בבוקר, עדיין מוקדם! וכבר חרבות? כבר לשפוך דם?
בהחלט לא נאה האביר, לא יפה! אולי במקום זה תשתה כוס קפה?"
הסתכל האביר יששכר בדרקון הענק, בשבעת הראשים, בשריון המוצק.
בדרקון הנורא שבטנו כה עבה, שנחיריו פולטים אש וראשים לו שבעה?
ברח אביר, ברח מהר, לחזור אל תעז ! ברח לפני שאפרים נורא יתרגז!"
אך האביר יששכר, אמיץ לב וגיבור, לא נבהל, לא נרתע, לא נסוג לאחור.
"צא החוצה דרקון", כך קרא "צא החוצה מוג לב! צא מתוך המערה ולקרב התייצב!
כי אם תסתתר נחבא אל כליך, הנני האביר יצאתי אליך!"
וכיוון שהאביר לא לשווא מאיים, וכיוון שהאביר את דברו מקיים, וכיוון שאפרים, לצאת לא יצא ,לא ראה יששכר לפניו כל מוצא .
נפרד מסוסו, ונכנס למערה, וכי הייתה לו ברירה?
והמערה עמוקה וקרה, אין בה שביל, אין נתיב, חשכה מסביב.
האביר יששכר לאיטו צעד, לא פעם נחבל, לא פעם מעד.
בחן את הבטן, הגב, הזנב, ובשקט שאל: "אפשר עם חלב?"
אז הגיש לו אפרים קפה בחלב, עם שניים סוכר כמו שאהב,
הוסיף גם עוגות ודברי מאפה, וגם הוא הצטרף לשתיית הקפה.
האביר לב זהב העשוי לבלי חת, לגם לאיטו מכוסו האחת.
כוס אחת לאביר, וכמה לדרקון?
לא קשה לנחש, די פשוט החשבון!
וכי כמה כוסות של קפה דרושים
לדרקון שהוא בעל שבעה ראשים?
הדרקון הלא נכון
היה היה פעם דרקון, בארץ אחת של אגדות .
דרקון ענק וירוק- שריון , מחייך וחושף זר שיניים חדות .
היו לו רגליים של אריה ועור חלק ומבריק, כמו לנחשים,
וגם כנפיים של ציפור, ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.
יושב לבדו על סלע רותח, מאפו יורק אש וזפת,
ובכל פעם שהוא מנסה לקנח- עוד מטפחת נשרפת.
דרקון שמקפיא אותך במבט של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות.
אם יראה אותו ילד רק פעם- אחת לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות.
וארוחה בלי נסיכה היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו, מלכודות חיכו לו בכל הפינות,
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב כדי להרשים נערות עדינות.
אמרו שבעין שלו יהלום ומי שמוציא אותו- עשיר.
שודדים חיפשו אותו לילה ויום לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון, ולכן הקפיד להיזהר-
כששני ראשים הלכו לישון- ראש אחד תמיד נשאר ער.
שנאו אותו מגדול עד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם דרקון טוב.
זאת לא אשמתו שהוא מצויד בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.
והוא מצטער שהוא נוחר, וגופו נחשי, ופניו מאוסות.
הוא היה רוצה להיות משהו אחר, אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.
דרקון מחפש אהבה וחולם, הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח,
הוא הוציא שם- טוב לעם הרשע שלהם, ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.
אילו ידע לדבר לפחות, להסביר שהוא רק מחפש ידידים,
ואין לו עניין ואכול נסיכות, והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.
דרקון חביב רגיש ובודד , שחיפש חברים להושיט להם כף,
אבל קשה מאד להתיידד עם אחד שנושם עליך אש מהאף.
בוקר אחד הם הגיעו אליו, בא אביר ותקע בו חרב מקרוב,
וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו, ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים, שמש אביב בשמים זרחה,
ושלושה ראשים עצומי עיניים שכבו בשורה על הסלע החם.
השודדים, שהגיעו מהם למקום, שלחו יד אל העין שלו הסגולה,
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום אלא דמעה גדולה.
ואיש לא היה שם עצוב כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב, את הדרקון הלא-נכון.
אגדה אורבנית
בארץ אורבניה בין חניון לקניון, בין כביש חוצה לכביש עוקף, בין מסעף למחלף, הייתה
פעם פיסת אדמה קטנה, ויהי הדבר לפלא.
בארץ אורבניה, בינות לקניוני פאר ענקיים וכבישים תלת מסלוליים, בין מדרכות
משתלבות לבין כבישים עוקפים, מול מחלפי ענק ורמזורים תלויים היה הייתה פעם
פיסת אדמה קטנה.
כן ילדים, פיסת אדמה חולית שתי אמות אורכה ושתי אמות רוחבה, עם נחיל נמלים
הבונות את קינן, ונחליאלי המוצא מנוח לכף רגלו על תלולית ואפילו כלב בית המותיר
בה את רישומיו. ויהי הדבר לפלא.
פיסת אדמה שלמה בארץ שכולה אוטוסטרדות בטון, מסלולים מהירים ופקקים אדירים.
קצת חול בארץ שבה האמונה השולטת הייתה "כבישיזם" האמנם?! עד מהרה פשטה
השמועה ומכל קצוות אורבניה נהרו אלפי אזרחים סקרנים לחזות בשכיית החמדה,
"אתה רואה?" אמר אב לבנו "אומרים שדבר כזה יש מתחת לכל הכבישים שלנו",
כיתות על מורותיהן באו למקום, מגרש חנייה דו מפלסי הוכשר לא הרחק משם, בין
הקניון הסמוך לקניון הסמוך, קיוסקים ופיצריות התמקמו ממול וסוחרי סדקית פרשו את
מרכולתם על הגשר האנכי שנבנה אל מול המדרגות הנעות וגם שלט מאיר עיניים
חמישים אמה קומתו הוצב במקום, "כאן מתוכנן 'ההיפרחול' - מרכז טבע גדול עם
תמונות של פרחי בר, נחלים והקלטות נדירות של ציוץ ציפורים ומעל הכל ריבוע
אדמה! בואו בהמוניכם, חנייה בשפע". מדריכים לטיולים בחול הסבירו למטיילים כיצד
נוצר כתם החול המופלא - עניין של טעות תכנונית נדירה: המהנדס שתיכנן את כביש
האורך החוצה את אורבניה מתח בעיפרון קו דק מדי ואילו לסוללי כביש הרוחב של
המדינה נגמר בדיוק האספלט, כך שלמקימי מגדל המשרדים הענק לא נותר אלא
להשלים עם קיומו של ריבוע האדמה המוזר, "זה מוכיח שאיתני הטבע חזקים מכל
כביש ותגרת ידו של האדם" התלהבו המדריכים, התלמידים הנהנו בראשם בהסכמה
ופצחו בשירת "אל נא תעקוף נטוע."
גם הרשויות גילו עניין בפנינה התיירותית החדשה, סוף סוף לא בכל יום מוצאים פיסת
אדמה פנויה באורבניה הקטנה. אבל כדי לשמור את חלקת החול הזעירה נשלחו
למקום אדריכלי נוף ומהנדסים, פקחים ושוטרים. דחפורים אדירי שן הובאו למקום
וחפרו מנהרה תת קרקעית )ותחנת דלק( מתחת לפיסת החול. הפיסה שרק קומץ
גרגירים נשרו ממנה הוגבהה מעט כדי לאפשר למבקרים לראותה גם בחולפם על
הגשר בכביש המהיר. את שוליה שממילא היו דלילים למדי קיצצו מעט, אבל זאת
כמובן לטובת הצבת משקפות מיוחדות ויתדות לגדר המקיפה את השמורה, גם שלט
גדול, "חול לא לגעת" ננעץ באדמה, וצידו השני הושכר לחברת שילוט חוצות שדאגה
להאיר בלילה בנורות ניאון חדישות את החול הנכסף
בארץ אורבניה ארץ של "כבישיסטים" בין חניון לקניון, בין כביש חוצה לכביש עוקף, בין
מסעף למחלף הייתה פעם פיסת אדמה קטנה אמתיים אורכה ואמתיים רוחבה ויהי
הדבר לפלא. ומשם המשכנו לשופינג.
הכבשה והבור
לדוד שלי יש עדר של כבשים. כל יום הוא יוצא מהבית ולוקח את הכבשים לשדה,
שיאכלו קצת עשב. ככה במשך שנים כבר. יום אחד בזמן שהוא רועה את הכבשים
פתאום הוא ראה את אחת הכבשים נופלת לבור, ממש מול הפנים שלו. הוא התקרב
לבור וגילה שזה בור ממש עמוק. הוא לא ראה את הכבשה בפנים מרוב שזה היה
עמוק. לא היה לו בבית סולם שהיה יכול לעזור לו לרדת לבור להציל את הכבשה.
הוא גם שיער שאם הכבשה נפלה מכזה גובה- אין סיכוי שהיא שרדה. אז דוד שלי
חזר הביתה מבואס עם שאר הכבשים.
אחרי שבוע הוא התחיל קצת להתאושש ולעכל את מה שקרה, כשפתאום בזמן שהוא
היה עם הכבשים בשדה הוא רואה מולו את הכבשה שלו. כן, כן. זאת שנפלה לבור.
עומדת מולו, חיה, קצת רזה ונושמת.
דוד שלי היה בהלם! איך זה יכול להיות?
"שושנה! מה את עושה פה? חשבתי שמתת!" (זאת הייתה כבשה מדברת שקראו לה
שושנה)
"האמת שבהתחלה, כשנפלתי לבור, גם אני חשבתי שאני אמות. לא היו שם אוכל או
מים ואף אחד לא היה יכול להציל אותי. כמעט איבדתי תקווה. האדמה מסביבי קרסה
קצת והתחילה לכסות אותי, והרוח העיפה עוד חול פנימה. ואז הבנתי שזאת החלטה
שלי! כל פעם כשהרוח העיפה על הגב שלי חול ואדמה- ניערתי אותם ועליתי עליהם.
ככה עשיתי עד שטיפסתי למעלה ויצאתי מהבור"
[הפאנץ' בסיפור- מסבירים לקבוצה קודם- כשאני מרימה את יד ימין הם צריכים
להגיד 'מה?', כשאני מרימה את יד שמאל הם צריכים להגיד 'אה!', וכשאני מרימה את
שתיהן- למחוא כפיים .את הכפיים עושים בסוף הסיפור,כשהכבשה יוצאת.ואת ה'מה'
וה'אה' משלבים מתי שרוצים. אפשר להוסיף פרטים כיד הדמיון(:]
לשם מה קיימים יתושים בעולם
לשם מה קיימים יתושים בעולם?
יתושים, לשם מה קיימים?
מטרידים ועוקצים, דם אדם מוצצים
מן הדם מתקיימים ורק גרוד גורמים.
לשם מה הם בכלל קיימים?
יתושים קיימים בשביל צפרדעים
ובשרם לחיכם הוא ערב וטעים
קיימים הם בשביל הצפרדעים!
לשם מה קיימות הצפרדעים בעולם?
צפרדעים, לשם מה קיימות?
בביצה הן עומדות, מקרקור כבר
צרודות
מיתושים מתקיימות וחירוש רק גורמות.
לשם מה הן בכלל קיימות?
צפרדעים קיימות בשביל החסידות
שאותן הן בולעות ועל רגל אחת
עומדות .
קיימות הן בשביל החסידות!
לשם מה קיימות חסידות בעולם?
חסידות, לשם מה קיימות?
הן תמיד נודדות, משחיתות השדות,
גם אינן חכמות, רק להרס גורמות
לשם מה הן בכלל קיימות?
חסידות, זה ברור, מביאות ילדים
אשר יהיו אנשים נחמדים.
חסידות מביאות ילדים!
לשם מה קיימים אנשים בעולם?
אנשים, לשם מה קיימים?
הם הופכים עולמות ועושים מלחמות
לשם מה הם בכלל קיימים?
קיימים הם בשביל היתושים
אשר קיימים מדם אנשים!
לכן אל תתגאה אדם
ואל תרבה קושיות.
לכל יצור כאן בעולם יש סיבה לחיות
ואל תפגע נא ביתוש שעל אפך עומד
יבוא יום ובגללו עוד ילד יוולד
פיכה דאומה
היה תהיה לידה טקנה, ומשה- פיכה דאומה.
מוי דאח, לחתה בסתא לש פיכה דאומה, וכלן להכה פיכה דאומה לרקב תואה. שמה
בלס פתוחים, פתוזים, גועיות, קושולדים, סיבלי, מבמה, טיצ'וס וצימ.
לוהכת פיכה דאומה ורשה: "הל, הל, הל, הל, הל, הל, הל"
ת-י-פ-א-ו-ם.. אב האזב.
"פיכה דאומה, פיכה דאומה. נאל תא לוהכת?"
"לבית הבסתא. בסתא לוחה דאום דאום."
להך האזב.
אב האזב לבית הבסתא. 'קוט, קוט, קוט'
"זי מה?"
"נאי, פיכה דאומה"
"תפוווווח"
כינס האזב ורטף תא בסתא.
אבה פיכה דאומה לבית הבסתא. 'קוט, קוט, קוט'
"זי מה?"
"נאי, פיכה דאומה"
"תפוווווח"
"בסתא בסתא, מלה שי לך נעיים דוגלות לוך-לך לוך-לך?"
"דכי לתרוא תואך בוט תויר, יריקתי"
"בסתא בסתא, מלה שי לך נאזיים דוגלות לוך-לך לוך-לך?"
"דכי למשוע תואך בוט תויר, יריקתי"
"בסתא בסתא, מלה שי לך הפ דגול לוך-לך לוך-לך?"
"דכי לרטוף תואך!"
"צהילו! צהילו!"
משע הדייץ. צר הדייץ לבית הבסתא. 'מוב, מוב, מוב' ריה הדייץ באזב, וצהיל תא
בסתא ופיכה דאומה.
פוס בוט, להוך בוט:)
שפן שלא שתה...
שפן שלא שתה שנה שלמה שום שוקו שתה שלוק שלם של שוקו.
שאלה שפנה שכנה שהיתה שם: שפן שוטה שכמותך!
שנה שלמה שלא שתית שום שוקו?
שתית שוו'פס ,שוקולית, שיידר, שודה..
שאבין - שנה שלימה שבלי שוקו?!
שתק שפנינו, שמריהו שמו, שתק שניה שלאחריה
שבר שתיקתו: שלשום שמעתי שיר של שושנה שמארי
שהנושא שלו-שוקו. שמעתי שת'כנעתי, שתיתי..
שערוריה!!! שאגה שיפרה- שם שכנתו של שפנינו.
שערוריה שלא שיערתי שתיתכן שכמותה!
שמעת שיר שטותי של שושנה שמארי
שגרם שתשתה שוקו- שומו שמיים!!!
שמריהו שבר שנית שתיקתו: שיערתי
שאת שכנה ששומעת שירים של שושנה שמארי-
שטויות- שרבבה שיפרה. שירים שאהבנו, שירים שקטים,
שירים שמרגשים, שירים שעם שלם שומע שישים שנה,
שירים שמונעים שיכחה של שנים שאסור שנשכח..
שנים של שיקום,שנים של שיתוף, שנים של שיחרור...
שתקה שיפרה שבע שניות שאחריהן שלחה
"שטוזה שוודית שטוחה" ששברה שתי שיניים של שמריהו.
שמריהו שתק, שפרה שהבינה שעשתה שטות, שאלה
שאלה שלא שואלים: שמריה- שאכין שוקו!?
שמריה שתק.
שמריה-שאכין שוקו?
..שוב שתק שמריה.
"שוקו, שמריהו, שוקו!"
שתק שמריהו שעה, שתק שעתיים, שתק
שמריהו שבוע, שתק שבועיים,
שותק שמריהו שנה, שנתיים,שלוש...
שותק שמריה שותק-
שד שצם שיום שזה...
שהרי בלי שיניים- אין "שין" ובלי "שין" אין על מה לדבר...
ורק שח שמריהו:
למה לא לגמתי לימונדה, למה?!
כיפה חלוצה
היא הייתה חלוצה נמרצת, אשר חלוצים רבים אמרו לה בגורן ארשתיך לי בדם.
עורה היה צח ולבן והכינוי אשר כינוה היה שלגיה (למרות שעוד מפולניה קראו לה
רוח'קה).
כשהגיעה לקיבוץ סידרו לה אמא מאמצת- לא מפולניה.
שלגיה עשתה הכל כדי למצוא חן בעיני אמה. מבוקר עד ערב עבדה במושבה;
סללה כבישים, הקימה הרים והניסה כנופיות. וכששאלוה החבריה: "הי, לא קשה לך?"
ענתה: "העבודה היא חיינו, מכל צרה תצילנו".
האם החלוצה לא נחה עמדה ימים רבים במטבח המשותף והכינה מרק לעמלים.
יום אחד, בנקותה את סיר המרק הגדול, ניבטה אליה בבואתה- שחורה, מקומטת,
שיערה פגום ומפוצל. חיוך התפשט על פניה. אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות.
"סיר גדול שעל הקיר, מלפפון וגם צנונית, מי היא החלוצה האמיתית?"
והסיר ענה מיד: "את החלוצה הכי גזעית. מדינה עברית עליה חופשית".
דו שיח זה התקיים מדי יום עד שיום אחד, כשהאם טיפלה בעקיצות האנופלס
מהלילה והייתה זקוקה נואשות למילות חיבה, פנתה לסיר והוא ענה: "את
החלוצה הכי גזעית אבל שלגיה ממש חברמנית".
האם נתקפה חימה וזעם ומיד פנתה ליוסקה וביקשה טובה: "שמע נא יוסק'ה, קח את
רוחק'ה, הרחק לעבר הביצותק'ה ואל תשכחי את הבוטק'ה".
יוסקה נדהם מחוסר האחווה והרעות, ויעץ לשלגיה להמלט לכפר הסמוך ולהסתתר
בסליק הגדול.
שלגיה רצה בין הביצות אוכלת חוביזות ומפזמת לעצמה שיר עליז: "בוז לספר
הלבן, בוז לספר הלבן".
לפתע השתטחה על הארץ. שלגיה ראתה כמה בחורים גאים, מלוחמי הפלמ"ח קיבלו
את פניה. שמותיהם המחתרתיים היו: צביקה א'. צביקה ב'. צביקה ג'. צביקה ד'.
צביקה ה'. צביקה ו'. ומוט'קה- כי באמת קראו לו צביקה.
הם אמרו לה: "קיבלנו אותות מורס שתגיעי. אל תדאגי, נלבישך שמלת בטון ומלט,
את תאכלי תפוחים מהמשק ואנחנו נעלה את העניין לאסיפת חברים." בכדי לשמחה
עשו קומזיץ עליז.
ההמשך יבוא אבל הסוף הרי הוא לפניכם:
החלטת אסיפת החברים:
1 .טוב למות בעד ארצנו.
2 .מה יפים הלילות בכנען
5 .איפה הן הבחורות ההן.
החלטת הסיר:
רוחק'ה החלוצה הכי חברמנית מדינה עברית עליה חופשית.
החלטת המחבר:
אם תרצו אין זו אגדה.
