על ידי מיכל12
מנהלת לשעבר תודה על תרומתך!
» 29/07/2021, 23:26
בפרשת עקב, מצווה משה את עם ישראל לברך את אלוהים על האוכל שנתן להם: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (ח, י). מכאן למדנו את המצווה לברך ולהודות על טובה אשר אנו מקבלים.
-נשחק פרה עיוורת
-תופסת שמות, מאפייה-שאסור לדבר
-תפוח אדמה חם-אסור להחזיק בידיים צריך להחזיק בדרך שונה..(לדוג בחצאית או עם שקית וכו..) אי אפשר להשתמש בידיים.
ועוד ועוד משחקים שאי אפשר להשתמש בידיים,ברגלים או בפה
-נפזר כרטיסים עם כל מני מצבים.. ונסתכל איך אפשר להודות על המצב הזה..(לקחתי דווקא מהמצבים שיש בצופר.. כמובן שאפשר להוסיףף.. נספח למטה)
סיפור-(המלצה שלי תשקיעו כמה דפים ותדפיסו לכל החניכים ככה הם יהיו יותר מרוכזים,וגם ישאר להם למזכרת..)
דניאל היה עצוב ביום שבו העבירו את סבתא שלו לבית האבות. היא לא יכולה להמשיך לתפקד לבדה, והוא, סטודנט צעיר על מלגה, לא יכול היה להפסיק ללמוד על מנת לטפל בה, ולא היה לו כסף לשכור עבורה עזרה בתשלום.
סבתא גידלה את דניאל מאז היה קטן, בן שלוש היה כשהוריו נהרגו בתאונת דרכים, והוא זכר אותם רק מהתמונות שהיו מונחות על הפסנתר בסלון של סבתא.
סבתא שלא הייתה צעירה כבר אז, לקחה את הנכד הקטן והפצוע אל ביתה וגידלה אותו באהבה ומסירות. היא הייתה כל עולמו והוא כל עולמה.
אנשי השירות הסוציאלי לא היו בטוחים שסבתא, שרק חודשים ספורים קודם לכן איבדה גם את בעלה, תוכל להסתדר עם הנכד הפצוע, וגם להתגבר על אובדנו של בנה היחיד. אבל סבתא הייתה מלאת אופטימיות וחיוכים, היא אמרה לעובדת הסוציאלית שאין לה זמן לחשוב על מה שאיבדה, היא צריכה להתרכז במה שקיבלה.
במהלך השנים שבהם גידלה סבתא את דניאל היא חלתה בסוכרת, כליותיה נפגעו, היא הייתה צריכה לעבור דיאליזה, אבל אף אחת מהמכות שנפלו עליה לא גרמה לה לאבד את האופטימיות- הא תמיד אמרה שאין לה זמן לחשוב על מה שאיבדה, היא צריכה להתרכז במה שקיבלה.
בסלון של סבתא היה פסנתר. פסנתר גדול, שחור וישן. דניאל מעולם לא שמע את סבתא מנגנת על הפסנתר, אך הוא ידע שהיא ניגנה. על הפסנתר הייתה תמונה שבה הופיעה כסולנית בקונצרט, ומדי פעם הייתה מספרת לו זיכרונות מהתקופה שבה הופיעה על במה.
כשהיה צעיר, ניסה דניאל לנגן על הפסנתר, אבל הקלידים לא ניגנו. הוא הקיש עליהם והם השמיעו רק קול עמום. כל השנים חשב דניאל שהפסנתר מקולקל, עד לאותו יום שבו העביר את סבתא לבית האבות. זה היה היום שבו היה צריך לפנות את הדירה שלה.
הוא ארז את בגדיה ואת התמונות שלה והעביר אותם יחד עם מעט רהיטים לחדר החדש שלה בבית האבות. סבתא ביקשה שיעביר גם את הפסנתר לחדרה החדש. ודניאל שכר מובילים למלא את בקשתה.
כשהגיעו המובילים וניסו להרים את הפסנתר, נשבעו לו האנשים שמעולם לא הרימו פסנתר כל כך כבד.
“מה יש בתוכו?” שאל אחד המובילים. “אבנים?”
דניאל הרים את מכסה הפסנתר והביט אל תוכו. הפסנתר היה מלא פתקאות קטנות, מקופלות בשני קיפולים, חלקן לבנות, חלקן צבעוניות, חלקן הצהיבו עם השנים, חלקן גזורות וחלקן קרועות ממחברת או פנקס קטן.
דניאל פתח את אחת הפתקאות וקרא: “תודה אלוקים על הנס הקטן שעשית לי- ביקשתי שדניאל יבוא לבקר והוא הגיע”.
פתח דניאל עוד פתק וקרא: “תודה אלוקים על הנס הקטן שעשית לי- חשבתי שהמקרר התקלקל, התפללתי שזה לא יקרה ועכשיו הכל בסדר”.
המשיך דניאל לקרוא בפתקים וכולם היו מלאים בתודות לאלוקים על הניסים הקטנים שקרו בחייה של סבתא שלו. כל דבר חיובי שקרה היה נס. דניאל עבר על עשרות ומאות פתקים, מאות ואולי אלפי ניסים קטנים, חלקם אירועים חשובים, חלקם רק אפיזודות חולפות בחיים.
חלפו שעות, המובילים הלכו כבר, השאירו את דניאל ואת הפסנתר בסלון של סבתא. השטיח בסלון היה מלא פתקאות שהוציא דניאל מתוך הפסנתר של סבתא, וכשהגיע לתחתיתו, נגעה ידו בפתק האחרון בו היה כתוב: “אלוקים, לקחת אליך את בעלי, את בני וכלתי- אבל הצלת את נכדי דניאל, אני כל כך מודה לך על הנס שעשית לי. עכשיו יש לי סיבה לחיו”.
החיים שלנו מלאים בניסים, הבעיה שאנחנו לא יודעים לזהות אותם. אם נדע להוקיר את הטוב שבחיינו- על יום יהיה נס חדש. שבעז”ה נדע להתעסק בטוב ובניסים שעושה לנו הקב”ה, ובזכות זה נצליח לחזק אצלנו מעלה זו, של הכרת הטוב לקב”ה, לבריאה ולאנשים כולם, וכך נהיה אנשים טובים יותר!
צופר- נספח מעוצב
אני אסיר תודה:
הבלאגן שצריך לסדר אחרי המסיבה,
כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים.
לבגדים שהם קצת הדוקים מידי,
כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול.
לצמחים שצריך לטפל,
לחלונות שצריך לנקות
ולמרזבים שצריך לתקן,
כי זה אומר שיש לי בית ומרפסת.
לכל התלונות שאני שומע על הממשלה,
כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי.
לחמנייה שאני מוצאת
בקצה המרוחק של החנייה,
כי זה אומר שאני מסוגל ללכת
ושבורכתי באמצעי תחבורה.
לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום,
כי זה אומר שחם ונעים לי.
לגברת מאחורייך ששרה בזיוף נוראי,
כי זה אומר שאני יכולה לשמוע.
לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ,
כי זה אומר שיש לי מה ללבוש.
לעייפות ולשרירים הכוכבים בסוף היום,
כי זה אומר שהייתי מסוגל לעבוד קשה.
חתלתול של השעון מעורר בבוקר
כי זה אומר שאני חי!
תודה, מילה כ"כ קטנה עם משמעות כ"כ גדולה!!
- קבצים מצורפים
-
- בלאגן אחרי מסיבה.pdf
- (642.41 KiB) הורד 4002 פעמים
-
-
- אני אסיר תודה הבלאגן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים. לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול. לצמחים שצריך לטפל, לחלונות שצריך לנקות ולמרזבים שצריך לתקן, כי זה אומר שיש לי ב.jpg (463.81 KiB) נצפה 6961 פעמים לחצו להורדה