מנהגו של האדמו''ר מסדיגורא ז''ל, היה לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות של המדינה, ולומר את ההלל בציבור, וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל, ורקד בהתלהבות. והייתה הרגשה שיש לו לרבי שמחה מיוחדת ביום זה.
פעם, אחד מחסידיו נכנס עמו בשיחה וסיפר לו את הסיבה לכך: כשהיה מתגורר בוינה, נכנסו לשם הנאצים ימח שמם וזכרם. ראשית מלאכתם הייתה להתעלל ביהודים, ובתור רבם של היהודים. בחרו בו להיות מטאטא רחובות העיר. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא. ובתוך העבודה היה אומר: '' ריבונו של עולם! אזכה עוד לטאטא את רחובות ארץ ישראל". הנאצים תחבו לו ליד דגל נאצי וכפו עליו לתלות את הדגל בבניין גבוה. ושוב תוך כדי המעשה היה אומר: '' ריבונו של עולם, אזכה עוד להניף את דגל ישראל, במקום גבוה בארץ ישראל.''
וכשזכה לעלות לארץ ישראל רצה לקיים את דבריו. אבל לא ייתכן שיעמוד ברחוב ויטאטא את הרחוב לעיני כל.
מה עשה? ביום העצמאות גם בשעה שלוש לפנות בוקר, ולקח מטאטא גדול, וטאטא ברחובות שלו. ושוב לקח דגל ישראל ביום העצמאות ותלה כל הגג בשמחה ובהתלהבות שקיבל ה' תפילתו.
ומכאן נבעה שמחתו והתלהבותו ביום תקומת מדינת ישראל.