תרום
צור קשר
הצנוע תמיד בהליכה, בהתקדמות בלתי פוסקת - אל עצמו. אל נקודת האלוקים שבקרבו.
הוא עומד איתן מול הרוחות הנושבות ברחוב, מול ההשפעות הזרות, מול המבט החיצוני השופט והמנוכר, וצולל פנימה.
הוא מלא בשמחה. הוא באמת חופשי ומשוחרר. חייו לא נקבעים עלפי צו האופנה או הטרנד החדש.
הוא עסוק בלבטא את כוחותיו ואת אישיותו.
הוא מתייחס לעצמו ולכל אדם כפי מה שהוא, נטול סטיגמות ומסכות, וכך גם מתייחסים אליו.
"סוף סוף מישהו יכול להבין אותי. מישהו מתייחס אליי, אל אישיותי, ולא על המראה החיצוני שלי או
על הכישרון שלי בכדורסל, סוף סוף אני זוכה להיות אני, להיות אדם".
