תרום
צור קשר
משחקים שצריך לשים לב בהם:
וואה
רגליים רגליים עיניים
7 בום
קריאת שפתיים בין 2 אנשים..
(לקטנות)
עוקבת
תופסת לא ידוע
צ'ופר-באזכרה לרב אליהו שהתקיימה בישיבה, הגיע עוזרו של הרב מרדכי אליהו זצ''ל וסיפר את הסיפור הבא: הרב אליהו נשאל איך אפשר לאהוב כל יהודי מעם ישראל, הרי זה קשה ביותר ואנו במחלוקות קשות עם חלקים גדולים מהעם. ענה הרב אליהו ''אכן קשה, אפילו לי קשה לאהוב את כלל ישראל. לכן אני אוהב אוהב מאוד את הרב דרוקמן. הרב דרוקמן אוהב את כלל ישראל, ואם אני אוהב אותו, דרכו, אני אוהב את כל ישראל".
צופר סניפי לעילוי נשמת הרב דרוקמן.pdf- צופר
- (131.5 KiB) הורד 948 פעמים
בכל המשחקים היינו צריכים לשים לב למה שקורה סביבנו. כך הרב דרוקמן היה שם לב לכל אחד ואחד סביבו..
לדבר על אהבת ישראל שהיתה בו. על זה שהוא התייחס לכל אחד כאלו הוא הבן שלו..סיפורים על הרב דרוקמן:
*ברחבת הכניסה לבית המדרש היה תמיד טלפון קווי ישן של בזק. כולם ידעו שאם הוא מצלצל בטוח ראש הישיבה על הקו, כי אף אחד אחר לא היה מתקשר אליו.תמיד התפדחתי לענות, בעיקר בשיעור א'. יום אחד אני עובר שם והטלפון מצלצל. אני מסתכל מסביבי ואין אף אחר באזור שיכול לענות. בלית ברירה אני עונה. ''שלום, מדבר חיים''. ככה תמיד, רק ''חיים''.שנה אח''כ אני כבר בשיעור ב'. ביום שישי של שבת חופשית ראש הישיבה תמיד היה (לא מאמין שאני כותב בלשון עבר...) מעביר שיעור על פרשת שבוע לפני היציאה הביתה. בסיום השיעור היה לוחץ לכולם את היד לשבת שלום, ומיד היה מתחיל המירוץ מי יגיע ראשון לטרמפיאדה. בדרך כלל לא הייתי מתעכב. פעם אחת יצאתי מעט מאוחר. התחלתי לרוץ ומרחוק אני רואה את חברי לשיעור חיים. אני צועק לו ''חיים, שבת שלום''. ראש הישיבה שבאותה תקופה עוד הלך לבדו עם ערמת הספרים המפורסמים שהיה פותח בכל שיעור, הולך מספר מטרים לפני. הוא הסתובב ואומר לי בטבעיות ''שבת שלום יהושע''. בפשטות (אחר כך כשאספר את זה לשמוליק החבורתא הבוגרת שלי, הוא יענה שגם לו קרה סיפור דומה). פאדיחה שאזכור כל חיי.*כל תלמיד יודע שלחיצת יד חמה ושמחה תקבל בכל ערב שבת מהרב. אבל חיבוק ונשיקה על המצח תקבל רק בשלושה מקרים: יום הגיוס, בחתונה ובהולדת ילד. זכיתי שליווה אותנו ביום הגיוס ובחתונתי, וכמובן חיבוק ונשיקה בשניהם. בטח תמצאו אלפי תמונות כאלה בפייסבוק של תלמידיו הרבים.הנחיית הרב בעניין שירת נשים בצבא הייתה ידועה לכל תלמידיו: בטקסים ממלכתיים חובה להשתתף, להוריד ראש ומקסימום לשיר בשקט יחד עם הזמרת. לא עושים פרובוקציות. באירועי פנאי לבקש בנימוס שלא להשתתף, לקוות שהמפקד מבין עניין ולא להכנס מלכתחילה לבעיה. קצת אחרי הגיוס שלי חל יום הזיכרון. בשלהי תקופת הבלגן התקשורתי סביב שירת נשים בצבא.כינסו את כל הביינישים של הפלוגה עם רב הבסיס להודיע לנו שיהיה בטקס שירת נשים, שמצופה מכולם להשתתף בלי לעורר בעיות ומה הפתרונות ההלכתיים לעניין. וכך באמת עשינו. למחרת הטקס גילינו שבאתרי החדשות העליון עלינו שסירבנו פקודה ולא השתתפנו בטקס. השתחררנו הביתה ואני וחלק מחברי נסענו לישיבה כדי להשתתף בתפילת יום העצמאות המיוחדת. בדרך לישיבה אני מקבל שיחה מאחד מאנשי הצוות בישיבה ''ראש הישיבה רוצה לדבר אתכם''. הגענו לבית של הרב. הוא לשלומנו, אמר ששמע מהתקשורת על האירוע ורצה לדעת מה קרה. אמרנו לרב שהשתתפנו לפי הנחיותיו ולא היה פרובוקציות וסתם העלילו עלינו. נראה היה שהוא גאה בנו.
