תרום
צור קשר
- הקראת משפטים וכל חניך שמזדהה עם משפט מתקדם צעד אחד קדימה (כולם עומדים בשורה אחת בצד של החדר):
- אני חלק מעמ"י
-אני שמח מזה שאני חלק מעמ"י
-החרדים מעצבנים אותי
-החילונים מעצבנים אותי
-אני אוהב את מי שלא כמוני
-אני יכול לאהוב רק את מי שדומה לי
-אם הייתי יכול הייתי מוציא חלק מסוים מהעם
-אם הייתי רואה יהודי שצריך עזרה, הייתי עוזר לו לא משנה מי הוא
-כשאני שומע שיש אנשים שלא מוכנים לגור ליד חרדים אני מבין אותם
-כשאני שומע שיש אנשים שלא מוכנים לגור ליד חילונים אני מבין אותם
—סיפור: פעם בא אדם אחד אל הרב ואמר לו, "לא אכפת מעם ישראל. הרי את רובו אני בכלל לא מכיר! לי אכפת רק מאנשים שאני מכיר ואוהב אישית" שאל אותו הרב: "אתה ימני או שמאלי?"אמר האיש "ימני." חייך הרב, הביא לו סכין ואמר, "תחתוך אצבע אחת מיד שמאל" הזדעק האיש "אתה משוגע?? למה שאעשה דבר כזה? זה כואב!" "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר" שמח הרב "הרי היד החזקה בה אתה משתמש, היא בכלל ימין. אבל אתה לא מוכן לחתוך את יד שמאל, כי זה כואב! ככה גם עם ישראל. אתה אולי לא משתמש ביד שמאל, ואולי אתה לא מכיר אישית את האדם הזה, אבל אתם חלק מאותו גוף! כשקורה לו משהו, לך כואב."
שני סוטאציות:
1-משה עמד לו בתור לסופר כשהוא אוחד בידיו בעגלת הקניות העמוסה שלו. לפתע, הבחין משה בבחור צעיר בשם איציק שבלי להתבלבל עקף אותו בתור והגיע אל הקופאית.משה: תגיד, אתה לא רואה שיש פה תור?איציק: יאללה, עזוב אותי בשקט אני ממהר הביתה…משה: תקשיב לי טוב – יש כאן תור ואני עומד לפניך!איציק: עוף לי מהעיניים,משה: שמע גבר, אתה ממש לא מעניין אותי. אני לפניך בתור!איציק: טוב, אין לי כוח לחפירות שלך, עזוב אותי בשקט, רק התעוררתי.משה: וואו, אני לא סובל אנשים כמוך.לאחר ששני חניכים מציגים את הוויכוח שמתגלגל בין איציק למשה, שאל את החניכים:נניח למחרת היתה פורצת מלחמה ואיציק ומשה היו פוגשים את עצמם יחד בשדה הקרב מול האויב. מה לדעתכם הם היו מרגישים זה כלפי זה? האם משהו מהוויכוח בסופר היה נשאר?עזור לחניכים להגיע להכרה ששעה של משבר וקושי מוחקת את כל הוויכוחים שמתגלים בחיי היום יום והופכת אותם לטיפשיים וקטנוניים. בשעה של קושי גם איציק ומשה היו שוכחים את הוויכוח מהסופר ומתייצבים באהבה יחד לקרב.
2-דוד וגדעון הם שני אחים שבדרך כלל לא מפסיקים לריב ביניהם.דוד: גדעון, יאללה תוריד את הזבלגדעון: מה אני נראה לך הזבלן של הבית? תעשה את זה אתה ועזוב אותי בשקטדוד: אתה כזה עצלן, לא עוזר כאן בכלום, אני לא מאמין שיצאנו מאותה רחםגדעון: באמת כשרואים כמה שכל יש לי וכמה לך, קשה להאמין שאנחנו אחים..דוד: אם הייתי יכול הייתי בוחר לי משפחה ואחים אחרים..גדעון: לך, יאללה לך, את מי אתה והבכיינות שלך מעניינים??לאחר ששני חניכים מציגים את הוויכוח שמתגלגל בין דוד לגדעון, שאל את החניכים:נניח למחרת אמא של דוד וגדעון היתה עוברת ח”ו תאונת דרכים ודוד וגדעון היו מוצאים את עצמם בסיטואציה בה הם צריכים לעודד זה את זה ולדאוג לענייני הבית. מה לדעתכם הם היו מרגישים זה כלפי זה? האם משהו מהוויכוח בבית היה נשאר?ושוב, עזור לחניכים להגיע להכרה שהקושי מוחק את הוויכוח הקטנוני וחושף מקום יותר עמוק של קשר, שייכות וחיבור.
סיכום- לפעמים בחיי היום יום: בתור לקופת חולים, בכבישים ובהפגנות אנחנו שוכחים את העניין הפשוט הזה, ופתאום העם האחד נראה לנו כהמון עמים קטנים שלא קשורים ולא מחוברים אחד לשני..כשיש צרה, כשיש קושי: בזמן מלחמה, בזמן מחלה או משבר אנחנו ישר נזכרים: כן, אנחנו עם אחד שאוהב ומחובר וקשור גם למי ששונה מאיתנו כל כך.. אם נזכור גם ביום יום את החיבור, האהבה והקשר, את העובדה שאנחנו עם אחד – אולי נצטרך פחות מלחמות וצרות שיזכירו לנו את זה..
