תרום
צור קשר
אורך הפעולה: בערך 3/4 שעה, תלוי כמה אוהבים לשחק מאפייה
גילאים: כיתות ח' ט'
דברים שצריך: צ'ופר ובתוכו הקטע על הכובע של מריה.
הערה: בפעולה יש סיפור שמתאים יותר לבנות ולכן לבנים כדאי למצוא סיפור אחר, או מתודה שונה לבחירה בין טוב ללא טוב. אפשר להציג דילמות על איך אני מתייחס למצב מסויים- האם בעיניים טובות או בראייה דכאונית.
1. המאפיה / הרוצח (בוקר טוב עיירה..)
2. קטע: הכובע של מריה
מריה גרה עם אמה, בדירה קטנה בניו יורק. מריה לא הייתה יפה במיוחד ולא מכוערת. לא חכמה ולא טיפשה... בחורה ממוצעת, פקידה פשוטה, שחייה פורים ושגרתיים.
בוקר אחד עצרה מריה מול חנות כובעים חדשה. זיק סקרנות ושובבות, זכר מילדותה, התעורר בה והיא פסעה לתוך החנות. ניסתה בביישנות כמה כובעים עד שעינה צדה כובע שמשך את תשומת ליבה. היא הניחה את הכובע על ראשה ו...הכובע הלם אותה!
ילדה שבחנות משכה בשרוול חולצתה של אמה ואמרה "אמא תראי כמה יפה האישה עם הכובע הזה". "גבירתי, הכובע פשוט הולם אותך" אמרה האם למריה. ונה אחרת לא התאפק וציינה זאת גם.
מריה הביטה בדמותה המשתקפת במראה... ולראשונה בחייה הבוגרים אהבה את איך שהיא נראית. אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה, שילמה בעבור הכובע ויצאה לרחוב.
בחוץ העולם נראה לה אחר. היא שמה לב לצבעוניות הפרחים, להמולת הרחוב וריחותיו. בבית הקפה שעברה לידו כל בוקר, בחור צעיר הסיר את עיניו מהעיתון, חייך אליה וקרא: "היי... חדשה בסביבה? תצטרפי לקפה?" מריה המשיכה בחיוך מרחף.
במשרד ברך אותה השוטר בבוקר טוב.. מעולם הוא לא התייחס אליה. במעלית לחצו עבורה על כפתור הקומה. במשרד דיברו על האור בעיניה והחמיאו לה על מראה.
וכשהגיעה לביתה פתחה אימה עבורה את הדלת ופליאה הייתה בעיניה: "כמה טוב את נראית, מריה, יש אור בעינייך, כמו בימים שהיית ילדה."
"אמא", אמרה מריה, "זה כנראה בזכות הכובע".
"איזה כובע"? שאלה האם. מריה הניחה את ידיה על ראשה וגילה כי הכובע לא היה שם. היא ניסתה לשחזר. היא לא זכרה שהורידה אותו במונית... או בזמן הפסקת הצהריים...
מריה חשבה על החנות ואז זכרה בבהירות כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק כשיצאה לרחוב...
סביר להניח שיתפתח מאליו דיון על מראה חיצוני שמשפיע, או על איך מצב הרוח שלנו משתנה כל כך רק בגלל משהו כזה... וזה מוביל אותנו לנקודה 3.
3. דיון: מי משפיע על מצב הרוח שלנו?
נסביר שיש לנו 2 גישות בחיים: גישה אחת אומרת שצריך להיות שמחים, להאיר פנים, לרצות לתת, לאהוב. והגישה השניה היא להיות מדוכאים, להיות בצד, לראות את חצי הכוס הריקה- את הרוע שבכל דבר.
אנחנו בלבד יכולים להחליט מהי הגישה שדרכה אנחנו רוצים לפעול, או בעצם, באיזה דרך אנחנו רוצים שהסביבה תראה אותנו.הגישה הראשונה עוזרת בחיים, היא מוסיפה וגם תורמת לאחר.יש לנו כח אדיר בידיים- להחליט כיצד אנו להיראות והאם אנו רוצים לתרום או להיפך.
נדגים את הדברים הנ"ל ע"י הקטע "הכובע של מריה". נאמר שבהתחלה מריה הייתה בצד, סתם אחת שאף אחד לא מדבר איתה, היא בחרה להיות לא מיוחדת. ואילו אחרי שמצאה את הכובע היא השתנתה- האירה פנים, הייתה שמחה. בזכותה הסביבה שמחה גם- התייחסו אליה, אמרו לה שלום.
נסביר שהבחירה הזאת מתבצעת כאשר הולכים למקום חדש, כאשר מכירים אנשים חדשים. ואם נבחר בגישה הטובה היא תעזור לנו רבות ותשפיע לטובה על הסביבה כולה.
- לא אני כתבתי את הפעולה-
תהנו
