עם ישראל חי!
שמירה עשיתי

להיות טובים באמת- על הגאווה

אמנם כולנו מדריכים חרוצים שמכינים פעולות מראש. אבל תמיד קורה איכשהו שנתקעים בלי פעולה... רגע לפני שהחניכים באים. אז במיוחד בשבילכם מאגר הפעולות הגדול והעדכני בארץ!

להיות טובים באמת- על הגאווה

הודעהעל ידי נעמה בן ארי מנהלת לשעבר תודה על תרומתך! » 10/04/2019, 15:09

מטרה: החניכים יבינו שגם אם יש להם דברים שהם חזקים בהם ואחרים חלשים זו לא סיבה להרגיש גבוה וחשוב יותר ממישהו אחר. לכל אדם יש את החוזקות והחולשות שלו ולא תמיד אנחנו יודעים.

מהלך הפעולה:
~בתחילת הפעולה מחלקים לכל חניך התמודדות אחרת, לדוג': אסור לך לנצח, אתה צריך לגרום לזה שבכל משחק יהיו כמה מנצחים, אסור לך לרוץ, אתה צריך לעצום עין, אסור לך לדבר, אתה צריך כל הזמן להגיד חוקים שונים מאלה של המשחק, אתה צריך כל הזמן להזיז את הרגליים וכדו'.
~משחקים 2-3 משחקים שהחניכים אוהבים, רצוי שזה יהיה משחקים שמדגישים כלפעם משהו אחר שמישהו מתמודד אתו.
~סיפור(מומלץ לאחרי המסר, לסיים אתו את הפעולה):
הסיפור אירע בשנת תשכ"ה, בעת שהיה הרב פריד אברך צעיר בישיבת מרכז הרב. לישיבת מרכז הרב, הגיעה בקשה מביה"ס האזורי "עין חרוד - תל יוסף" לשלוח שני תלמידים שישתתפו בסימפוזיון על הנושא "מה עושה הנוער בזמנו החופשי?". הרב צבי יהודה פנה אל שני תלמידים, ביניהם האברך יוחנן פריד, וביקשם לנסוע לשם. כשהגיעו, הוסבר להם שהם מתבקשים להוכיח שסגנון הבילוי של בחורי ישיבה הוא הנכון, ונמסרה להם רשימת שאלות על סגנון הבילוי שלהם. כאשר הגיע תורם לדבר, הם הסבירו שאין להם זמן חופשי לבילויים, בגלל סדר יומם העמוס בלימוד תורה ובעבודת ה'. תשובה זו הפתיעה את הנוכחים והסיטה את כיוון הדיון, והתנהלה שיחה ערה על עולמם הרוחני של תלמידי ישיבות, לימוד תורה, גיוס בני ישיבות וגיוס בנות, ועוד.
אחרי כשעה וחצי קמה בחורה בשם ענת ושאלה: "תראו, אם אתם כאלה טובים, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?". חברו של האברך יוחנן השיב בנימה שחצנית מעט "מה את יכולה להציע לנו, למשל?". הנוכחים היסו את ענת ("את מפריעה") והשתיקו אותה. והדיון נמשך.
בשובם לירושלים, דיווח האברך יוחנן פריד לרב צבי יהודה על נסיעתם ועל השתלשלות העניינים בסימפוזיון. כשסיפר על שאלתה של ענת, שאל הרב צבי יהודה "ומה עניתם לה?". יוחנן השיב "שאלנו אותה מה היא יכולה להציע, והיא לא אמרה דבר". במשך עשרים דקות, הרב צבי יהודה "שטף" אותו: "תתביישו לכם, נסעתם עד עין חרוד, ולא יכולים ללמוד? אינך יכול ללמוד שום דבר מה'ענת' הזאת בעמק יזרעאל?". ואז התחיל הרב למנות: אהבת הארץ, קשר עם הקרקע, עמל כפיים, יחסי חברה, ועוד. "אני לא מבין מה קרה לכם?!". הרב פריד מסיים את הסיפור במשפט הבא: "הסיפור עצמו חי איתי, והסיפור עצמו אומר לי משהו בנושא ששמו אחדות".
ואיפה אנחנו??

מסר:
שואלים את החניכים- איך הרגשתם במשחקים? האם הרגשתם שההוראה שנתנו לכם הפריעה לכם בכל המשחקים? איפה כן? איפה לא?
כמובן מקבילים את זה לחיים- לכל אדם מעם ישראל יש יתרונות וחסרונות וכמו שבמשחקים לא ראינו סיבה להתנשא על האחרים בגלל זה ככה צריך להיות גם בחיים. נולדנו כל אחד אחרת ופתחנו כל אחד דרך קצת שונה ולא תמיד כל מה שחשוב לנו חשוב גם לאחר ולמרות זאת אסור לנו להתנשא עליו ולא להקשיב ולקבל שום דבר ממה שהוא אומר (פה גם אפשר למקד יותר את הדברים לשבט- נושאים שיש עליהם ויכוחים תמיד וכדו').
נכון, אולי אתה צודקים אבל בכל זאת אתה צריך לנהוג בדרך ארץ, לכבד את האחר ולא לדרוך עליו. ובטוח- כמו במשחקים, יש דברים שהוא עושה יותר נכון ממך ויש לך הרבה מה ללמוד ממנו.
כי בסופו של דבר איך אני יודע אם אני טוב באמת? אם אני מסוגל לראות זאת באחר!

תגובה מהירה:


חזור אל פעולות

השארו מעודכנים!