תרום
צור קשר
- פותחים עם פוסט שעלתה סיוון רהב מאיר (נספח 1)
- נשלח לחניכים רשימת פעולות,ערכים, או עקרונות, והם צריכים לדרג אותם לפי סדר עדיפויות שלהם, אפשר בהחלה להגיד להם לבחור 7, ואחר כך להוריד את זה ל4. במשימה זו החניכים יצטרכו לחשוב על מה באמת חשוב להם בחיים ובמה כדאי להשקיע את הזמן ומה לא שווה את זה.
אפשר לפתוח לדיון- האם אנחנו מספיקים ביום יום שלנו להתעסק בדברים הבאמת חשובים לנו? מה עוצר אותנו מזה?
לסיכום: לא בחרנו להיות במצב הזה, אבל כנראה אם אנחנו נמצאים כאן, יש סיבה. אולי רצה הקב"ה להגיד לנו משהו, אולי זה הזמן שלנו באמת לשבת עם עצמינו, לערוך חשבון נפש, למקד את עצמינו בדרך שלנו, לחשוב מה באמת חשוב לנו ובמה כדאי להשקיע את הכוחות שלנו ומה לא שווה את זה. אם היה דבר שתמיד רצית לעשות, ולא מצאת את הפנאי לזה- אז עכשיו זה הזמן! תעשה את מה שתמיד רצית לעשות, תשב לדבר עם המשפחה שלך, תחזק קשרים. אל תחשוב על בל מה שאתה מפספס בגלל המצב, תחשוב על כל מה שאתה מרוויח, תנצל את ההזדמנות שנפלה לנו בידיים.
נססים עם קטע (נספח 2)
נספח 1
כך כותב הרב יוני לביא:
"זה לא נורמלי", אמרה אשתי. "הכל מושבת, אי אפשר להיפגש, הילדים סגורים בבתים. המצב הזה עם הקורונה פשוט לא נורמלי".
"את צודקת במאה אחוז", הסכמתי איתה, "לגמרי לא נורמלי מה שהולך פה".
מצד שני –
לחיות באטרף ולהתרוצץ רוב היום מחוץ לבית – זה כן נורמלי?
לעבור עשרים וארבע שעות כשאתה בקושי זוכר איפה היית, עם מי נפגשת ולמי לחצת יד – זה כן נורמלי?
לתת רק לאנשים אחרים לסדר לך את הבית ולחנך לך את הילדים – זה כן נורמלי?
לטוס כל הזמן לחו"ל, לסגור דיל אטרקטיבי של ליל הסדר במצרים או חנוכה ביוון – זה כן נורמלי?
לצאת כל שני וחמישי לאכול בחוץ כשמגישים לפניך מזון מתועש, מהיר, רווי שומן, כולסטרול וסוכר – זה כן נורמלי?
להשקיע סכומי עתק כדי להפיק חתונה או בר/ת מצווה 'מ-ט-ו-ר-פ-ת' בנוכחות מאות מוזמנים ואטרקציות – זה כן נורמלי?
להתרוצץ באירועים המוניים בין אינספור זרים אבל להותיר זמן קצר לאהבת חייך ולילדיך המתוקים – זה כן נורמלי?
אולי, הלוואי, אחרי הקורונה, משהו יתאזן.
נספח 2
כן, יש פחד.
כן, יש בידוד.
כן, יש קניות פאניקה.
כן, יש חולי.
כן, יש אפילו מוות.
אבל,
אומרים שבווהאן, אחרי הכל
הרבה שנים של רעש
אתה יכול לשמוע את הציפורים שוב.
הם אומרים שאחרי כמה שבועות של שקט
השמיים כבר לא מלאים בעשן.
אלא כחול ואפור וצלול.
אומרים שברחובות אסיסי
אנשים שרים זה לזה
מעבר לכיכרות הריקות,
שומרים על חלונותיהם פתוחים
כך שמי שהוא לבד
עשוי לשמוע את קולות המשפחה
מסביבם.
הם אומרים כי מלון במערב אירלנד
מציע ארוחות חינם ומשלוח
למרותקים לבית.
היום אישה צעירה שאני מכירה
התעסקה בהפצת פליירים עם מספר הטלפון שלה
בכל השכונה
כך שאולי יהיו לזקנים
על מי לסמוך.
היום אנשים נערכים לקבל פנים
ולתת מחסה לחסרי בית, חולים,
ועייפים.
בכל העולם אנשים נמצאים
מאטים וחושבים.
בכל העולם אנשים מסתכלים
על שכניהם בדרך חדשה.
בכל העולם אנשים מתעוררים
למציאות חדשה
לכמה אנחנו באמת גדולים.
לכמה מעט מן העולם בשליטתנו.
למה שחשוב באמת.
לאהוב.
אז, אנו מתפללים, ונזכור את זה ש-
כן, יש פחד.
אבל לא צריך להיות שנאה.
כן, יש בידוד.
אבל לא צריך להיות
בדידות.
כן, יש קניות פאניקה.
אבל לא צריך להיות רוע לב.
כן, יש מחלה.
אבל לא צריך להיות
חולי בנפש.
כן, יש אפילו מוות.
אבל תמיד יכולה להיות לידה מחדש של
אהבה.
התעורר לבחירות שאתה עושה לגבי
איך לחיות עכשיו.
היום, תנשום.
האזן גם מתוך רעשי מפעל הבהלה שלך.
הציפורים שרות שוב.
השמים הולכים ומתנקים.
האביב מגיע.
ותמיד אנו מוקפים אהבה.
פתח את חלונות נפשך
ואף על פי שאולי לא תוכל
לגעת מעבר לכיכר הריקה,
שיר.
