לעשות את רצון ה'

[ליאל דהן]

להו
לעשות את רצון ה' פרשת פנחס/ליאל יעקב דהן
-נשאל את החניכים איך הם? מה עשו השבוע?

-משחקים עם החניכים את משחק ה"ראשי תיבות" כולם יושבים יושבים במעגל ואחד עומד באמצע עם בקבוק והיושבים במגל כל אחד אומר מילה עוד מילה לפי אות ראשה של השם הפרטי ולפי האןת הראשונה של השם משפה לדוג' (ליאל דהן אז יהיה אפשר לומר "לך דודי") והעומד במעגל צריך לגלות במי במדובר ולתת לו מכה חלשה עם הבקבוק וכדי אך מי שבמעגל שארנו זאת עליו מותר לו להגיד על אחד אחר כדי להעביר את התור ממנו.

-אחר כך יושבים עם החניכים ומסבירים להם על פנחס.
בעצם מסופר על פנחס שמעשו בפרשה היה רק לעשות את רצון ה', אבל בחיים שלנו לא תמיד ברור לנו מה ה' רוצה מאיתנו לא אנחנו עומדים מול מעשים מול צמתים בחיים לא ידוע מה ה' רוצה ממני עכשיו אז צריך לדעת יסוד חשוב השי"ת מחלק לנו סימנים לאורך כל הדרך כמו במשחק הדבר לא ברור אני לא יודע מה השם של החבר שלי במעגל לפי השני מילים שנזרקו אבל זה רמז ולפי הרמזים אני מגלה מי הוא מחברי וכך ממש גם בחיים לא יודעים בברור את הדרך לא תמיד אני יודע זה 100 אחוז רצון מה שהוא רוצה ממני אבל אם נביט נחשוב בהסתכלות קצת שונה נשים לב למה שקורה סביבנו אולי נצליח לראות מה ה' מבקש מאיתנו לאן הוא מכוון אותנו.

-מספרים לחניכים סיפור על לעשות את רצון ה'.
מיהודי אחד בערב שבת קודש פרשת במדבר, שהייתה צמודה לחג שבועות. מדובר באברך, שבתו הגיעה לפרקה וב"ה הוא סגר את התנאים עם האבא של החתן. אבל מבחינה כספית הוא היה דחוק ולכן הלך לאחד הגמ"חים לקבל הלוואה. הוא הגיע לביתו של בעל הגמ"ח אולם הלה לא היה בבית. מאחר שהיה לחוץ מאוד לקבל את ההלוואה, הוא הגיע לביתו של בעל הגמ"ח מספר פעמים. לצערו הרב בכל פעם שהגיע לבית של בעל הגמ"ח – הלה לא היה בביתו.
רק ביום שישי בצהריים מצא את בעל הגמ"ח בבית. בעל הגמ"ח הסכים לתת לו הלוואה של אלפיים דולר, בתנאי שיחתים שני ערבים.
האברך, כמובן, מיהר והביא שני ערבים, שיחתמו עבורו, והוא קיבל לידיו אלפיים דולר, להם הוא נזקק. חשב האברך, מכיוון שהוא נמצא ביום שישי לפני חג השבועות, כדאי שילך לכותל המערבי להתפלל מעמקי נשמתו, כדי שבורא עולם יפתח לו בעז"ה שערי ברכה, שכן כידוע הוצאות החתונה והעניינים הנלווים לכך מרובים – וזקוק הוא לממון רב.
ממחשבה למעשה, הוא הלך לכותל, סמוך לקבלת שבת. הוא הכניס את ידו לכיס, באמצע העיר העתיקה ונזכר – יש לו אלפיים דולר. עוד מספר דקות תיכנס שבת קודש ואלפיים דולר מונחים בכיסו. "מה עושים כעת?", תהה. "אולי טלטול מן הצד, בשינוי? מה עושים עם הכסף?". הוא חשב על כל מיני היתרים. אבל מיד אמר לעצמו: "אני הולך עכשיו לבקש מבורא עולם שייתן לי ישועות, ומה אני עושה? אני הולך כעת ומנסה למצוא היתרים שונים לעצמי?".
הוא הלך לבית הראשון ברובע ונקש בדלת. יהודי אמריקאי זקן פתח את הדלת ושאל למבוקשתו. האברך אמר לו: "תשמע, יש לי אלפיים דולר במזומן. אני רוצה להפקיד אצלך את זה עד למוצאי חג שבועות. לא חשוב כרגע פתק הפקדה, מכיוון ששבת קודש תיכנס בעוד דקה". האמריקאי הביט באברך ושאל אותו: "מי מסתובב עם כל כך הרבה כסף ברחוב. האם אתה עשיר, שסכום כזה מונח במזומן אצלך?". השיב לו האברך: "איזה עשיר, רק עכשיו הבאתי את זה מהגמ"ח", וסיפר לו את מה שאירע עימו. האמריקאי לקח את הכסף מהאברך.
השבת חלפה, והאברך התפלל מנחה של חג וערבית של מוצאי חג השבועות עם אותו אמריקאי. לאחר מכן הם הלכו ביחד לביתו. הם הגיעו לבית. האמריקאי הגיש מעטפה ובה חבילת השטרות. משום מה נראה לו, כי החבילה עבה משמעותית מאותה חבילה, שהוא הפקיד בידו. הוא פתח את המעטפה והתחיל לספור את הכסף. הוא מזמן עבר את האלפיים דולר שהפקיד. הוא המשיך לספור ולספור. בסיכום הוא גילה, כי יש בחבילה ארבעת אלפים דולר!!! כפול ממה שהוא הפקיד. הוא הביט באמריקאי בתימהון ואמר לו: "אני לא מבין, הרי אני הפקדתי אצלך אלפיים דולר – ומהיכן נוספו עוד אלפיים דולר?".
אמר לו האמריקאי: "אני רוצה לספר לך סיפור: יש לי אח שגר באמריקה. היו לו אלפיים דולר מהמעשרות שלו והוא העביר אותם אלי. הוא ביקש ממני להעביר את המעשרות שלו לאברך תלמיד חכם, שדחוק במצבו. לא ידעתי, למי כדאי להביא. אבל כשראיתי אותך מספר לי, שאתה מחתן את בתך וכדי לא לחלל שבת אתה רוצה להפקיד את הכסף אצלי למרות שאתה לא מכיר אותי ואולי חלילה איני נאמן ויכול לקחת את הכסף, שהלוויתָ מהגמ"ח, ואז מה תעשה?!. אבל זה לא היווה שיקול עבורך. לכן, כשראיתי את מסירות הנפש, שעשית עבור שבת קודש, החלטתי לבחור בך ולתת לך את המעשרות שאחי נתן לי!".
אותו אברך אמר לאחר המעשה: "אם הייתי חושב על ויתורים והיתרים, הייתי נשאר עם אלפיים דולר – ואולי גם זה לא… אבל מה עשיתי? פשוט עשיתי את מה שה' רוצה ממני. בלי ניסיונות להתחמק או להתיר את האסור ואת החמור"…