תרום
צור קשר
נריה, לוחם בגדוד 6655 בחטיבה 55 (עוצבת חוד החנית), נפל בקרב במרכז רצועת עזה. בן 36 היה בנופלו.
נתינה:
שלב א' - משחק:
מניחים על הרצפה 3 פתקים:
- פראייר
- כל הכבוד, אבל אני לא הייתי עושה את זה
- אני איתך
- בכל פעם שערן עושה קניות בסופר, הוא מסתכל בסלי הקניות של האנשים שסביבו ונותן לכל אילו שיש להם מעט מצרכים לעבור בקופה לפניו.
- יאיר מילא בפעם הראשונה טופס של 'מפעל הפיס' וזה ב2,000 ש"ח. הוא החליט לתת 1,000 ש"ח כתרומה לאגודת "עזר מציון".
- ביום שלישי הייתה פעולה סניף בסגנון ערב עיתונים. בסוף הפעולה הקומונרית קראה למדריך, כל החניכים ניצלו את ההזדמנות וברחו. רק גילה נשארה לנקות את החדר מעיתונים.
- לכיתה הגיעה עולה חדשה שכמעט ואינה יודעת עברית. המורה ביקשה מתנדבת שתשב לידה ותעזור לה להתאקלם בכיתה. דפנה, שתמיד חלמה לשבת ליד דליה חברה הטובה וסוף סוף השנה הן יושבות ביחד, החליטה לעבוד ליד העולה החדשה.
קטע שכתב אהרון מירמן, חברו של נריה.
"שמי אהרון מירמן, אני מכיר את נריה בערך 15 שנה דרך חברים מרחובות שלמדו בשדרות, ומאז נהיינו חברים קרובים. יש סיפור לכאורה קטן, שקרה לפני יותר מעשור להערכתי שהשאיר עליי רושם חזק ובגלל זה אני זוכר אותו עד היום.
יצאנו קבוצה יחסית גדולה של חברים לאכול במסעדה, ונריה גם היה שם איתנו. אני לא ממש זוכר מה קרה, אבל החברה לא היו מרוצים מהמנות ומהשירות, וכשהגיע החשבון מישהו הציע לא להשאיר בכלל טיפ כיוון שלא מגיע להם... אנחנו היינו צעירים ומתלהבים וכולם זרמו עם הרעיון. שילמנו את החשבון ויצאנו מהמסעדה. אני זוכר שהייתה קצת מבוכה בדרך החוצה כשראינו שהמלצר הבין שלא השארנו טיפ, אבל הרגשנו מאוד "צודקים" ולא "פראיירים".
הלכנו במורד ברחוב כמהמטרים ופתאום נריה חמק לנו ורץ חזרה פנימה כאילו שכח משהו. אני חושב שלא הרבה חברה שמו לב לזה אפילו. הוא חזר אחרי כמה שניות והמשיך איתנו בלי לומר מילה. אני חשדתי שהוא לא סתם חזר והתחלתי לחקור אותו. הוא ניסה להחמק, אבל כשראה שאני מבין הוא הודה שהוא חזר כדי להאיר טיפ ולהתנצל בשמנו. הוא לא היה מוכן לומר לי כמה הוא שם, אבל היה ברור שהוא השאיר עבור כל השולחן.
המעשה הלכאורה קטן הזה נאוד השפיע עליי וגרם לי להעריך אותו מאוד. האופן שהוא עמד על שלו ולא נכנע לאווירה הכללית, הרגישות שלו לאחר, הצורה שבה הוא עשה את זה בלי לנסות "לחנך" את האחרים, אבל יותר מהכל אני מרגיש שהוא ידע לזהות מתי אנחנו נשאבים למשהו קטנוני שבמבט על מבינים שזה מטופש במיוחד בדברים שבן אדם לחברו. כאילו רצה ללמוד אותנו "חבריה, החיים קצרים, אני לא כאן להרבה זמן, אני לא מתכוון לבזבז אנרגיה על מריבות אגו מיותרות. אם צריך אני אוותר." מתגעגעים אלייך מאוד אח יקר."
כיבוד הורים:
שלב א' - משחק:
משחקים 2 מקלות
הסבר על המשחק: מניחים 2 מקלות אחד מול השני על הרצפה. המטרה היא לרוץ בינהם ככה שהרגליים נוגעות רק 3 פעמים ברצפה. בכל פעם שהקבוצה כולה מבצעת את המשימה, מרחיקים בין 2 המקלות. מי שנוגע יותר מ3 פעמים ברצפה נפסל.
מסר: ההורים הם כמו מקלות, הם המסגרת שלנו. בלי מסגרת אנחנו לא יכולים לתפקד. כמו שבמשחק אסור לדרוך יותר מ3 פעמים בתוך המקלות, ככה אסור לנו להתחצף ולהתנהג לא יפה להורים שלנו.
שלב ב' - כיבוד ההורים של נריה:
קטע שכתבה אלה, אחיינית של נריה
"נריה היה ידוע במסירות אין קץ שלו ובנדיבות אין סופית. בעל ערכים רבים וכיבוד הורים גדול. במהלך הקורונה שחברים שלו היו נפגשים הרבה ועושים שבתות ביחד, נריה לא היה מגיע מחשש להדביק את ההורים שלו. כמה שחבריו התחננו וניסו להציע את כל הרעיונות, רק כדי שיוכלו להיפגש, הוא לא היה מוכן לקחת את הסיכון. כשסבתא שלי הייתה מאושפזת לפני מספר שנים, הוא היה תמיד לצידה. מהעבודה היה מגיע ולא עוזב עד שהיא לא נרדמת, ככה במשך חודשים. כשהיה נקרא למילואים היה מתייצב מייד, ולא היה מוכן לבטל אפילו פעם אחת, גם אם קבע חופשה מראש, היה מבטל הכל כדי להגיע. גם במלחמה הזאת כבר בשבת בצהריים יצא. כל דבר שקנה או עשה היה מכל הלב. כל דבר שעשה, זה היה מכל הלב. בתור אחיינית שלו זכיתי שהוא דוד שלי. הוא היה אוהב ודואג לנו כאילו אנחנו הבנות שלו, בכל שבת שהיה מגיע היה קונה את הגלידות הכי שוות... נריה היה פשוט ועניו, המון מעשים שלו גילינו רק לאחר מותו. במהלך השבעה. הייתי רוצה שילמדו ממנו את הפשטות והנדיבות שלו וכמובן, שגם את כיבוד ההורים."
קטע שכתבה אמו:
"נריה הבן האחד והיחיד, מיוחד במינו. אם הייתה לו משימה עשה אותה בצורה מדוייקת. תמיד דאג לכולם, דרש בשלום כולם. כל יום חמישי היה שואל אותי "אמא מתי תגיעי לשבת?" וכשהייתי אומרת לו שהשבת נהיה לבד, היה מאוכזב. כל בוקר הייתי רואה אותו יוצא לעבודה, ולקראת ערב היה שב. כשנכנס היה אומר שלום ומייד שואל "אמא איך עבר עלייך היום?". מחייך ומברך לשלום בדרך ארץ את החברות שהיו אצלי. נוח בשלום ילד אהוב. זה היה נריה."
סיכום פעולה:
עושים סבב, כל אחד משתף מה למד מנריה ולוקח על עצמו תכונה לחזק בעצמו.
אפשר לאמר פרק תהילים לעילוי נשמתו.
שנזכה להיות ראויים להקרבה שלו.
יהי זכרו ברוך.
מצ"ב קובץ להדפסה לשימושכם.
