תרום
צור קשר
מטרה: להבין את השוני בין שתי הגישות למדרש נוח, ללמוד על אומץ, אחריות ושינוי אישי.
חלק א: משחק: "צאו מן התיבה!":
- נסמן קו או אזור שהוא “התיבה”.
כל הילדים נכנסים לאזור ה"תיבה". אנחנו (המדריכים) נשחק את קול ה' במשחק ונצעק דברים כמו:“צאו מהספינה!”“צאו החוצה מהר!”“צאו לאכול!”“צאו לנוח!”“צאו מהמבול!”הילדים רשאים לצאת מהתיבה רק כששומעים בדיוק את המילים: “צאו מהתיבה!”אם מישהו יוצא במילה אחרת – הוא “התחיל מוקדם מדי” וחוזר לתיבה. נעלה לדיון: למה היה קשה לדעת מתי לצאת?איך הרגשתם כשכמעט יצאתם, אבל לא הייתם בטוחים?
- נח באמת היה במצב כזה – לא ידע אם בטוח לצאת, חיכה לאות ברור. זה פחד? זה אחריות?
מדרש א: "צא מן התיבה" – אמר נוח: כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך איני יוצא אלא ברשות. בוא אל התיבה – ויבוא נח, צא מן התיבה – ויצא נח.> אמר לו הקב"ה: רשות אתה מבקש, הרי לך רשות, צא מן התיבה.> אמר רבי יהודה בן עילאי: אילו הייתי שם, הייתי שובר את התיבה ויוצא. (תנחומא יג, יד ורש"י).
מדרש ב: "צא מן התיבה" – משל לפרנס שיצא ממקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא אמר לו: צא ממקומך.> כך נח: "צא מן התיבה" ולא קיבל עליו לצאת.> אמר נוח: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה או לקללה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד" (ישעיה נד, ט).
הסבר למדרש השני: "צא מן התיבה" – הקב"ה אומר לנוח לצאת. המדרש נותן דוגמה: פרנס (מנהל) שהלך מהמקום שלו ומישהו אחר ישב במקומו. כשהפרנס רוצה לחזור, הוא אומר: "צא ממקומך".כך גם כשה' אומר לנוח לצאת הוא אינו ממהר, נוח שואל את עצמו אם אני יוצא, אולי העולם ייכשל שוב? אולי יהיו צרות במקום טוב? ולכן הוא דורש מה' הבטחה שהמבול לא יחזור.
נעלה לדיון:מה ההבדל בין שתי הגישות של נוח?* האם ההיסוס של נוח הראשון הוא חולשה או טבעי?* איך גם אנחנו יכולים לקחת אחריות ולפעול למרות פחד או חשש?
משחק לסיכום:
מהלך המשחק: על החניכים לעמוד בשורה ולא לזוז. המדריכים יצעקו משימות שונות (כל פעם משימה אחת)
- מי שמצליח.ה לאסוף חמש עלים שונים ולהביא אותם לכאן
- מי שנוגע במבנה של הסניף
- מי שמרים 5 לכלוכים מהרצפה
- מי שמוצא. את הקומונרים ראשונ.ה
- מי שאומר את כל האלף בית הפוך
