עם ישראל חי!
שמירה עשיתי

הצד של הזאב מכיפה אדומה

מסר: תמיד צריך לראות את שני הצדדים בסיפור ולא לשפוט ע"פ צד אחד
הרבה פעולות נפתחות בסיפור, ואף חניך לא יקשיב לסיפור משעמם. ובואו נודה בזה, לאלתר סיפור זה יותר קשה ממה שזה נראה... אז כאן יש מאגר גדול של סיפורים עם מסרים שונים!

הצד של הזאב מכיפה אדומה

הודעהעל ידי אלישיבזנ » 06/05/2018, 23:08

היער היה ביתי. גרתי ביער ושמרתי עליו. ניסיתי לדאוג שהוא יישאר נקי ומסודר.
ואז, יום אחד, בזמן שפיניתי זבל שמישהו אחר השאיר מאחוריו, שמעתי צעדים. קפצתי אל מאחורי עץ, וראיתי ילדה קטנה יורדת בשביל ונושאת בידה סלסלה. מיד התעורר בלבי חשד, כי הבגדים שלה היו מוזרים – כולה הייתה אדומה, והראש שלה היה מכוסה כאילו היא אינה רוצה שיזהו אותה. מובן שעצרתי אותה כדי לבדוק את העניין. שאלתי אותה מי היא, לאן היא הולכת, מאין באה וכל מיני שאלות כאלה. היא הרימה את אפה ואמרה בהתנשאות שהיא הולכת לבית סבתה.
אחר כך המשיכה במורד השביל, הוציאה ממתק מהתיק שלה, התחילה לאכול אותו וזרקה את העטיפה על הארץ. הייתם מאמינים?! לא די שנכנסה ליער שלי בלי רשות והתחצפה אליי, עכשיו גם לכלכה את הבית שלי. החלטתי ללמד אותה לקח. 
רצתי מהר והקדמתי אותה בבית סבתה. כאשר ראיתי את האישה הזקנה, הבנתי שאני מכיר אותה. לפני הרבה שנים עזרתי לה להיפטר מכמה עכברושים שהסתובבו בביתה. הסברתי לה מה קרה, והיא הסכימה לעזור לי ללמד את נכדתה לקח. היא הסכימה להתחבא מתחת למיטה עד שאקרא לה.
כאשר הגיעה הילדה, קראתי לה לחדר השינה. שכבתי שם במיטה לבוש כמו סבתא שלה. הילדה נכנסה ומיד העירה הערה גועלית על האוזניים הגדולות שלי. אין זו הפעם הראשונה שמעליבים אותי, ולכן לא התרגשתי וניצלתי את העניין כדי להגיד לה שהאוזניים הגדולות שלי עוזרות לי לשמוע אותה טוב יותר. אחר כך שוב העירה הערה מרושעת, הפעם על העיניים הבולטות שלי. אני מנסה תמיד להישאר רגוע, ולכן התעלמתי מההערה המעליבה ואמרתי לה שהעיניים הגדולות שלי עוזרות לי לראות טוב יותר. אבל ההערה הבאה באמת הרתיחה אותי. היא אמרה משהו על השיניים הגדולות שלי. אז כבר איבדתי את העשתונות. אני יודע שהייתי צריך לשלוט בעצמי, אבל הפעם פשוט לא יכולתי יותר לשלוט בכעסי. קפצתי מהמיטה ונהמתי עליה "השיניים שלי יעזרו לי לאכול אותך טוב יותר". 
זאבים אף פעם אינם אוכלים ילדות קטנות. לא הייתה לי שום כוונה לטרוף אותה (ממילא בטח היה לה טעם נוראי). רק רציתי להפחיד אותה קצת. אבל הילדה התחילה לרוץ בצעקות מסביב לבית כמו משוגעת. התחלתי לרדוף אחריה, כי חשבתי שאם אתפוס אותה, אצליח להרגיע אותה. 
פתאום נפתחה הדלת בבעיטה, ובפתח עמד צייד גדול מצויד בגרזן. ידעתי שאני בצרות. קפצתי דרך החלון ונמלטתי משם כל עוד נפשי בי. אבל זה לא סוף הסיפור. סבתא אף פעם לא סיפרה את הצד שלי של הסיפור. לא מזמן הפיצו עליי שמועה שאני רשע ומסוכן. עכשיו כולם מתחמקים ממני. אולי הילדה הקטנה חיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה, אבל אני לא.

תגובה מהירה:


חזור אל סיפורים לפעולות

השארו מעודכנים!