תרום
צור קשר
בכפר קטן ברומניה התגורר איש זקן בעל לשון רעה וארוכה. האיש שיצא לפנסיה מוקדמת, פשוט נהנה לפטפט בלי חשבון, ללכת מאחד לאחד לאסוף פיסות מידע, ולהעביר אותם הלאה. במיוחד הוא נהנה לעורר מריבות, להפריד בין ידידים ותיקים, ואפילו לסכסך בין בני זוג אוהבים. כשלא היו בידו סיפורים אמיתיים הוא השתמש בשקרים ובבדיות, הולך מאחד לשני ומרעיל את הלבבות.
לשונו הרעה פשטה בכל הכפר, כאש בשדה קוצים פשטו המריבות מבית לבית, ובעיקר בסביבות ביתו של הזקן. חייהם של שכניו הפכו לבלתי נסבלים.
השכן ממול ביתו של הזקן הרגיש שהוא לא מסוגל יותר. לשונו הרעה של הזקן פגעה בו קשות, והוא הרגיש שהאווירה בה הוא חי מורעלת ומזיקה. הוא ניסה לדבר על ליבו של הזקן, אולם האיש היה אטום. הייתה לו לשון ארוכה, אבל לא אוזניים. והוא המשיך בתחביב היחיד שהיה לו, לדבר לרכל, לסכסך ולעורר מריבות.
בצר לו פנה השכן הסובל לביתו של ראש הכפר וסיפר לו על הזקן שמרעיל את האווירה בכפר. אבל ראש הכפר שהתגורר בראש הגבעה, לא סבל כל כך מלשונו הרעה של הזקן, והוא דחה את האיש ולא התייחס אליו: “למה לך לבחוש בענייניהם של אחרים, תחזור לחור שלך ותתעסק עם עצמך. כאן בכפר כל אחד חי לו לעצמו, ואל לו להתערב בחיי זולתו”.
השכן שיצא מאוכזב מביתו של ראש הכפר חיפש את הדרך ללמד אותו לקח, ולהמחיש לו מה משמעות החיים לצידו של זקן שכזה בכפר. הוא חזר לביתו, לקח פרה גדולה, שחט אותה ותלה אותה על מוט גבוה בחצר ביתו.
תוך יום יומיים החל בשר הפרה להעלות צחנה. הסרחון התפשט אט אט, תחילה באזור הסמוך לבית, ואחר כך עלו הריחות והתפשטו, הם הגיעו כמעט עד ביתו של ראש הכפר.
“מה אתה עושה?!” נזף בו ראש הכפר שהוזעק על ידי שכנים סובלים.
והאיש ענה לו באותה מטבע לשון שבה השתמש הוא רק לפני ימים אחדים: “למה לך לבחוש בענייניהם של אחרים, תחזור לחור שלך ותתעסק עם עצמך. כאן בכפר כל אחד חי לו לעצמו, ואל לו להתערב בחיי זולתו”.
“אבל אתה מרעיל את האוויר בכפר!” מחה ראש הכפר.
- “והוא, הזקן שממול בעל הלשון הרעה,” השיב לו האיש, “האם הוא לא מרעיל את כל הכפר?! אתה פשוט עוד לא מרגיש את זה!”
המסר עבר, וראש הכפר הבין בצורה הטובה ביותר, כי גם מילים יכולות להזיק ולהרעיל, והשפעתם אינה נשארת במקום שבו נאמרו, הן מגיעות הרבה יותר רחוק.
