תרום
צור קשר
טוביה רצה לאכול צפיחית בדבש.
מגיל ארבע, כשהנוזלים שסתמו לו את האוזניים התחילו לצאת, שמע טוביה את אבא זכרונו לברכה מזכיר את הטעם המדהים של הצפיחית בדבש. אבא זכרונו לברכה היה מגלגל את עיניו כלפי מעלה, משרבב החוצה פיסת לשון בשרנית, ומספר בהנאה איך התארח פעם אצל ה”גביר”, העשיר של העיירה, וזכה לטעום חתיכה קטנטנה של הצפיחית בדבש האגדית.
“טעם גן עדן!” היה אבא זכרונו לברכה חותם תמיד את הסיפור, מחזיר את הלשון למקומה הטבעי, וחוזר לצלחת הדג מלוח שלו, משאיר לילדיו המסכנים לחלום על הצפיחית בדבש.
טוביה היה עני מהיום שבו נולד, הוא המשיך להיות עני גם כשהתבגר, ומזל הביש המשיך ללוות אותו לאורך כל ימי חייו, בקושי היה לו לחם, ועל הצפיחית בדבש הוא היה יכול רק לחלום.
גם אשתו זכתה לשמוע על החלומות שלו. בכל בוקר כשהיה נוגס בפיסת הדג מלוח שלו, היה חוזר על אותם התנועות של אבא זכרונו לברכה, מגלגל את עיניו בתאווה צרופה, מוציא פיסת לשון, ומזכיר את טעמה של הצפיחית בדבש כאילו היה זה זכר ליציאת מצרים.
“הלוואי והייתי עשיר!” היה אומר טוביה לבניו. “אילו הייתי עשיר, הייתי זוכה לטעום מטעמה של הצפיחית בדבש! לא לכל אחד יש מזל כמו לאבא זכרונו לברכה, אף שהיה עני מרוד, זכה לטעום מטעמה של הצפיחית. אבל אני, אני ביש מזל אני!”.
יום אחד, כששערות לבנות החלו לעלות בזקנו של טוביה, נכנס טוביה בנחישות למטבח הקטן דפק על השולחן המתנדנד והכריז: “היום נאכל צפיחית בדבש!”.
כולם תלו בו עיניים שואלות, מה קרה פתאום, הם רצו לדעת. וטוביה הסביר: “יש לי כבר שערות לבנות! אני לא מוכן למות בלי לטעום מהצפיחית בדבש!”.
“אבל איך אכין לך צפיחית?” שאלה האישה ודמעה בעיניה, “אין לנו דבש, וגם כסף לקנות דבש אין לנו!”.
“לא נורא!” אמר טוביה, “לא חייבים דבש, תשימי סוכר!”
“אבל גם קמח חיטה אין לנו, המחיר שלו בשמים בתקופה האחרונה!” המשיכה האישה להקשות.
“לא נורא!” אמר טוביה, “גם קמח תירס יהיה טוב, העיקר שתהיה לנו צפיחית בדבש!”.
בצהרים פרסה בעלת הבית מפה לבנה על השולחן, הוציאה את קערת הנחושת של שבת, ועליה הניחה בחגיגיות את ה”צפיחית בדבש”. טוביה התיישב בראש השולחן, גלגל את עיניו, הוציא פיסת לשון תאוותנית, נטל חתיכה מהצפיחית שהוכנה מקמח תירס וסוכר, נגס בה נגיסה קלה, וכמעט הקיא את נשמתו.
“כנראה שלעשירים אין טעם!” הכריז טוביה בפסקנות. “אם זה מה שהם אוהבים, אם זה הטעם המדהים של הצפיחית שהם אוכלים, אז אני לא מקנא בהם. לא רוצה להיות עשיר!”
