תרום
צור קשר
יום אחד, בשיעור חברה, ביקשה המורה מתלמידיה להביא איתם למחרת שקית ניילון ושק תפוחי-אדמה.
כשהגיעו התלמידם ביום שאחריי, אמרה המורה לתלמידיה, "בעבור כל אדם שעשה לכם משהו רע במהלך החיים ולא סלחתם לו על כך, בחרו תפוח-אדמה אחד. רישמו עליו את שם האדם והכניסו אותו לשקית הניילון".
התלמידים אספו את תפוחי-האדמה שהביאו. כתבו עליהם שמות והכניסו אותן לשקית הניילון, כפי שציוותה המורה.
מהר מאד, כולם שמו לב, שחלק מהשקיות היו כבדות יותר מהאחרות.
היו שכתבו שמות של ילדים אחרים שרבו איתם בגן. בבית הספר היסודי. אחרים כתבו שמות של אנשים שהם נטרו להם טינה.
אך כולם, בלי יוצא מן הכלל, כתבו שמות על תפוחי-האדמה והכניסו אותם לשקית הניילון האישית שלהם.
כעת", אמרה המורה, "עליכם לסחוב את השקית איתכם לכל מקום אליו תלכו, חודש שלם".
כפי שהורתה המורה, הילדים סחבו את השקיות איתם לכל מקום חודש שלם. לבית הספר. חוגים. מגרש המשחקים. ואיפלו, למיטה. כל אחד מהם, הרגיש את כובד השקית שלו שהקשתה עליו להיות בנוחות.
בסוף החודש, כינסה אותם המורה שוב ואמרה להם, "מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על אחיזה עיקשת בכאבים ובכעסים שלנו. ועל גישתינו השלילית למצבים השונים".
אפשר כמתודה לפני :
מביאים תפוחי אדמה ואומרים לכל חניך שיבחר תפוח אדמה שמזכיר ומתאים לפגיעה של מישהו בו. חורטים על התפוח אדמה את התאריך של המקרה והשם של הפוגע.
