לשנה הבאה בירושלים - נתן שרנסקי

[Gili]

 
אותו יום סיכם אנטולי את נאום ההגנה שלו כשהוא מפנה את גבו אל השופטים ופונה לאחיו ליאוניד-
"אלה שניהלו את החקירה הזהירו אותי שבגלל העמדה שנקטתי במהלך החקירה , אותה עמדה שאני נוקט במהלך המשפט, אקבל גזר דין מוות או מינימום 15 שנות מאסר. הם אומרים לי שאם אסכים לשתף פעולה עם הק.ג.ב. ואעזור להרוס את תנועת העליה היהודית, ימותק גזר הדין, הם הבטיחו שחרור מהיר ואפילו פגישה עם אשתי.
לפני 5 שנים הגשתי בקשה לעלות לישראל, כיום אני רחוק מחלומי יותר מתמיד. אפשר לחשוב שאני מתחרט על מה שקרה, אך אין זה כך. אני שמח שחייתי ביושר, ושלם עם עצמי , ומעולם לא עשיתי דבר המנוגד למצפוני, גם לא כשאיימו עלי במוות. אני שמח שעזרתי לאנשים אני גאה שהכרתי ועבדתי עם אנשים ישרים ואמיצים כל כך.
אני שמח שהייתי עד לשיחרור יהודי רוסיה. אני מקווה שהאשמות האבסורדיות האלו נגדי ונגד כל תנועת העליה היהודית לא תיפגענה בשחרור עמי.
עמי פוזר בכל העולם במשך אלפיים שנה, אך בכל מקום אומרים יהודים שוב ושוב "בשנה הבאה בירושלים!"
וכיום כשאני רחוק יותר מתמיד מבני עמי ומאביטל שלי, כשאני עומד בפני שנים ארוכות וקשות של מאסר אני אומר לעמי ולאביטל שלי:
לשנה הבאה בירושלים! לשנה הבאה בירושלים! "
ואז בפנותו לשופטים הוא מוסיף, "אין לי מה לאמר לבית הדין הזה שחייב לאשר גזר דין שנגזר מראש!"
(מתוך הספר "הבית", אביטל שרנסקי).