רעיונות לישבצ חורף ❄️

[טליה פוירשטיין]

בס"ד ובהשתדלותנו

רשימת רעיונות לישבצ חורף לפי נושאים. מוזמנות להוסיף עוד בתגובות!

מתודות: תהליך חורף

• סיפור בהמשכים-

נכתוב שלוש התחלות של סיפורים, ונעביר אותן במעגל כשכל מדריך מוסיף שורה לסיפור ומקפל את השורה שלפני (כדי שהבא בסבב יראה רק את השורה האחרונה ולא את כל הסיפור.
נסביר שכמו הסיפור בהמשכים, גם החורף זה זמן לתהליכים שקורים מתחת לפני השטח. אף אחד לא באמת רואה מה קורה, איך הדברים שהוא עושה משפיעים. אבל בסוף החורף, באביב, נוכל לפתוח את כל הדף ולראות את הסיפור השלם שכולנו יצרנו ביחד, ולהינות מהפירות של העבודה הקשה שלנו.

• חפצים-

נחלק את הצוות ל2 קבוצות. נשים חפץ באמצע המעגל, וכל פעם הקבוצות יצטרכו בתורן לתת שימוש אחר לחפץ. הקבוצה שנגמר לה הרעיונות ונתקעת- מפסידה. (למשל כוס- יכולה להיות משקפת, או קביים, או כובע, וכו..)
נסביר שהחורף זה זמן ארוך שיש בו מליון אפשרויות והזדמנויות, וזאת בחירה שלנו אם לשחק את המשחק ולנצל את הזמן הזה, ולהפוך את החורף להיות תהליך מטורף שיעשה מלא טוב בשבט ובסניף,  או לא..


חיזוק השגרה בסניף: צוות

• מכירה פומבית-

עושים מכירה פומבית על כל מיני דברים שקשורים להדרכה- פעולות אמצש, שיחות אישיות, ביקורי בית, שיחות טלפון.
הקומונרית מגדירה תחום מסויים ומה הפרס והמדריכים מעלים הצעות.
למשל- פעולות אמצש ברצף- הפרס הוא המבורגר למדשים.
צוות אחד זורק 2 שבועות ברצף, צוות אחד זורק 4 שבועות וככה מי שהתחייב על הכי הרבה זוכה ומקבל את הפרס אחרי שביצע.
רעיונות לפרסים: המבורגר, פיצה, בן אנד גריס, תקציב לפעולה שווה, בוקסה לשבט..

• תחרות הצוותים-

בכל סופשבוע כל הצוותים ידווחו לקומונרית מה הם עשו השבוע בסניף, ויקבלו ניקוד. בסוף צוות אחד מנצח ומקבל יציאה שווה עם הקומונרית.
על כל דבר שהצוות עשה מקבלים 5 נק'- פעולת אמצש, שיחה אישית, סבב טלפונים, ביקור בית, פעולת שבת, הגעה לשכונה, חניך חדש, ישבצוצ..
על כל דבר "רע" שהצוות עושה מורידים 2 נק'- חוסר הגעה, איחור, אין חולצתנועה, חוסר מענה טלפוני, לא ממלאים דוח מוצש..


חיזוק השגרה בסניף: חניכים

• חודשבט-

(חודשבט – שבט מלשון שבט בתנועה, במקום השם של חודש שבט – שבט אדר ניסן..)
חודש שלם שבו מתעסקים ומעצימים את השבט, ע"י מערכים, אירועי שיא, יישום נושא, קשר אישי וכו'.  אפשר להכין לכל שבט חוברת עבודה רצינית לקראת החודשבט, שבה המדשים מכינים ומתכננים את החודש וממלאים טבלאות חניכים (שם, רמת הקשר, נקודה טובה, נקודה חלשה, מצב חברתי, איך מחזקים אותו וכו').

• אתגר המאה-

תחרות בין השבטים, כשהשבט הראשון שמגיע ל100 נקודות, מקבל ארוחה שווה לכל שבט. גם החניכים וגם המדריכים יכולים להשיג לשבטים נקודות: חניכים במענה על חידה יומית, בהגעה לפעולות אמצש, ובמשימה שבטית. הצוות בהכנת פעולות וכו'. מומלץ להיסגר על פרס שווה מראש ואז למתג את כל האתגר בפרס (המבורגרים למשל).

מומלץ לפרסם בטירוף לפני המבצע/פרויקט/תחרות בממים, מדבקות, גיפים, סרטונים וכו', ותוך כדי לשלוח טבלת סיכום כדי לראות איפה כל אחד עומד וכדי לתת מוטיבציה לעשות יותר.


קטעים:

"הדבר שהוא בין הקשים ביותר שיש, הוא לזכור מי אנחנו ומה אנחנו. זה יישמע לכם מוזר, אבל אנחנו יכולים לקום בבוקר ולשכוח. לשכוח את מי אנחנו ולשכוח למה קמנו. זו לדעתי העבודה הקשה ביותר שיש, כי כשאנחנו שוכחים מי ומה אנחנו התוצאות הן שאנחנו מתחילים לטחון מים, להתבאס, לאבד עניין בחיים, לבזבז כוחות, להתעייף, לרוץ סביב עצמנו, ואז אנחנו מתברברים, מאבדים כיוון ומתחילים לחיות בדמיונות.
בסופו של דבר אנחנו מפסיקים לחיות את החיים שלנו והופכים לרובוטים חיים, חיים של אנשים אחרים, מחשבות אחרות, בקיצור, אנחנו לא חיים. למה דבר כזה קורה? משתי סיבות: אנחנו לא זוכרים את מי ואת המה. מי - זה הכלים, כלי העבודה שניתנו לנו במתנה בלידתנו ואלה שרכשנו במהלך חיינו. מה - זו המהות של החיים שלנו, הדבר שהוא מרכז חיינו, שכל כישרונותינו ויכולותינו צריכים להיות רתומים אליו.
למשל - נשק לא מאופס, מלוכלך, ישן, חלוד ובלי נוקר. כדי שהכלי הזה יירה צריך לנקות אותו, לאפס, להסיר את החלודה, לשמן ולשים לו נוקר. אותו דבר אנחנו. דבר ראשון צריכים להתנקות, להסיר את הלכלוך, את השטויות שדבקו בנו. וכמו בנשק, בהמשך צריך להסיר את החלודה - לרדת לפינות הכי חשוכות, לעשות חשבון נפש ולהסיר כל מכשול שבא ממנו או מסביבתנו. צריך לשמן - לתת את האפשרות לזרום עם המידות, עם ההחלטות שהחלטנו, ושלא יהיו לנו מעצורים. צריך לאפס - להתמקד במה שעכשיו צריך, שתמיד נהיה מוכנים למה שצריך לעשות.
ובסוף, לשים נוקר - זה האומץ לעשות את מה שהחלטנו בחדות ובעוצמה.
ואז אנחנו מוכנים... להיות בנים לאומה הישראלית, היהודית, בכל תחום, בכל מצב, מאז ועד עולם. בירור הזהות הזה נותן לנו מרץ, חשק ורצון לחיות, נותן משמעות לחיים שלנו, נותן לנו לחיות את מה שאנחנו באמת, ולא את מה שמכתיבים לנו את חושבים עלינו. זו משימה קשה אבל אנחנו בכיוון. נמשיך, נשנס מותניים, נתנקה ונסיר מעלינו את המכשולים והמחסומים. דרך זה נבין גם מה הכיוון, מהי המגמה שאליה אנחנו שואפים.
בשם ה' נעשה ונצליח,
אלירז."


"חיילים שלי,
לא סתם אני בוחר להקריא לכם את המכתב הזה דווקא כאן, באמצע אימון שגרתי ולא תוך כדי מסע מפרך.
אני לא בא לתת לכם מוטיבציה, אני בא לנסות, ולו במעט עורר אתכם, להזכיר לכם שבחרתם להיות פה!
שרציתם ונלחמתם אתם, עשרה אחוזים מתוך 600 חיילים ששאפו להתקבל לכאן.
אך האם בגלל שאנחנו כבר כאן, אנחנו מורידים מעצמנו? מורידים מהכוחות שלנו? האם בגלל שאני כבר פה אני לא צריך להתאמץ על זה עוד? להוציא מעצמי את המיטב? איזה מן פלוגה נוכל לנהל ככה? איזה כוח יניע אותנו להתקדם הלאה?
במסע כומתה הוכחתם את עצמכם ללא שום ספק, ומאז הכל רגיל. הכל בסדר, שום דבר לא מעבר.
האם עברתי את כל המסע כדי להראות לחברה שלי שחיכתה לי בסוף שאני גבר?
וזהו? עכשיו לא רואים אותנו אז אפשר לחזור להיות מי שהיינו לפני הגיוס? איפה הרצון והתשוקה? אני צריך להזכיר לכם כמה חשוב התפקיד שלנו? עם ישראל מאחורינו, אנחנו בחזית, אנחנו כרגע הפנים של העם, אנחנו צבא ההגנה לישראל! צבא שמכבד את עצמו, שדורש מעצמו להיות הכי טוב שאפשר.
לפני 4 חודשים הסתכלתי לכם בעיניים, היה לכם את הניצוץ של הרצון, של התשוקה, ועכשיו- אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה, בפלוגה שלי יהיו רק חיילים שאכפת להם, שאכפת להם מהעם שלנו, שהניצוץ בעיניים שלהם עדיין דולק, רק חיילים שרוצים להיות כאן, שמבינים את החשיבות, שמאמינים בדרך, שרוצים בדרך!
חיילים שבחרו, שבחרו למען עם ישראל! האם אני דורש מעצמי? האם אני רוצה לדרוש מעצמי? האם אני מוכל להקריב את עצמי? אני עוצר את האימון ברגע זה, תחשבו על השאלות עד מחר. מאמין בכם.."



ב"הצלחה! תהליך חורף משמעותי ומגדל בע"ה =)