תרום
צור קשר
טיפים לתפקיד:
> אני לפני הסניף- בבריאות הגוף והנפש, בכל צורך שהוא, הקומונרית וטובתה לפני הכל. כשלקומונרית טוב, גם לסניף יהיה טוב. הצוות מרגיש קומונרית שטוב לה ולהיפך. אין דבר חשוב יותר מלצאת בחיים!
> שיתוף ודיווח- לא להיות לבד בתפקיד, בסיטואציות המורכבות, בהתלבטויות. גם אם נראה שאין להם מה "לעשות" עם המקרה, עצם השיתוף והתחושה שמישהו איתך בזה, חשובים ומשמעותיים להתמודדות. ודיווח מקרי קצה חובה!
> גבולות- אוכל מסודר, זמנים מוגדרים מול המדריכים (גם בהימצאות הפיזית בסניף וגם בפלאפון!), שבת 4 בבית, רמת קשר עם גברים, שעות שינה סדירות, תחום שעות העבודה בתקן, וכל גבול שאת מרגישה צורך להציב!
> ביטחון- כשאת תעמדי מולם בביטחון, הם יראו בך סמכות וילכו אחרייך, גם אם את לא מרגישה ככה באופן טבעי, תשחקי את עצמך וזה כבר יגיע. הצוות רוצה מישהי לסמוך עליה, מישהי לתלות בה אמון, שתספק תשובות ופתרונות
> ייעוץ- עם פעילי התנועה, עם אנשים שמבינים ומכירים מקרוב את סגנון הסניף, העבודה והאוכלוסייה, והכי הכי עם קומונריות אחרות שמבינות יותר מכולם את ההתמודדות, את מקרי הקיצון ואת המורכבות בשטח.
> האצלת סמכויות- קומונרית לא עובדת לבד. הצוות לא סתם פה, בסוף הסניף שלהם ולא שלך, והאחריות שלהם! הכי קל לעשות דברים לבד, ככה הם יוצאים הכי טוב והכי מדויק, אבל ככה גם הקומונרית קורסת, גם המדריכים לא שותפים ולא מרגישים חלק, וגם פספסת את כל העבודה החינוכית מולם. חלוקת אחריות דורשת ממך הרבה יותר, אבל טובה יותר בהסתכלות רחבה, גם לסניף שזוכה לצוות טוב שעובד טוב, וגם למדריכים שמקבלים אחריות.
> לראות בקטן- לא לחכות רק לאירועי ענק כדי להרגיש הצלחות. הדברים הגדולים באמת נמצאים ברגעים קטנים, בחניכים ספציפיים, בתהליכים ארוכים ובהמון הצלחות קטנות שקשה לראות במבט רחב. אני השתדלתי לכתוב לעצמי כל דבר טוב שקרה בסניף, וההצלחות הקטנות חיזקו אותי והוכיחו לי שאנחנו לא סתם פה, ושיש שכר גדול ועצום לפעולתנו פה!
> אמון וקשר אישי- המפתח להצלחה בכל תהליך בסניף. בקשר אישי צריך להשקיע, להראות שזה הכי חשוב בעולם.
> הקשבה עמוקה- ההבנה שהדברים קורים מתחת לפני השטח, והיכולת שלך לראות את המציאות הנסתרת. לכל דבר יש סיבה עמוקה ושורשית, וכדי לטפל בבעיה צריך להבין אותה לעומקה. צריך להיות כל הזמן בהקשבה, לחפש את הסיבה האמיתית למדריך שזרק אחריות / לחניך שהרביץ, ומתוך כך לגשת ביותר נחת והבנה כלפי המורכבות.
> תמונה רחבה- כדי להיות רלוונטית למדריך/החניך, יש צורך להבין שהוא חלק מעולם שלם של משפחה, חברים, בית ספר, שכונה וכו'. להבין שיש המון גורמים שמשפיעים עליו, שלוקחים חלק בחייו ושאת יכולה להיות איתם בקשר.
> האידיאל- במציאות המורכבת של הסניף, קשה להמשיך לדבוק במטרה אם לא מאמינים ורוצים אותה עד הסוף. גם כשלא רואים את ההשפעה הישירה ואת הערך גלוי, צריך להיות עם עיניים לאידיאל הגדול שבשמו אנחנו פועלים.
> מציאות מורכבת- לא הכל שחור לבן. מה שמתאים לחניך אחד, לאו דווקא יתאים לשני. גבול שהצבנו וראינו כנכון, לאו דווקא יתברר בהמשך ככזה. אין רק טוב או רע, נכון או לא נכון. המציאות מורכבת יותר, וכדי לבוא מולה בענווה יש צורך להבין שהשטח האפור הוא גדול, מגוון ורחב.
> לצאת מהשכונה- לא טוב להיות בשכונה/בסניף/ביישוב כל הזמן, יש צורך לעשות הפסקות, לחיות את החיים שבחוץ ולראות לפעמים דברים אחרים. מבחינה נפשית, השכונה קשוחה ומשפיעה, וצריך לשים לב לזה ולדעת איפה לעצור ולנוח.
> ייחודיות- לראות תמיד את הטוב והמיוחד בסניף, מה הופך אותו לכזה, מה אני אוהבת בו, ולא רק מה קשה.
> לחלום בגדול- חלום שמאמינים בו יכול להתגשם בוודאות. רק צריך לחיות בחזון ובהסתכלות למעלה. לשאוף!
> הצלחה לטווח ארוך- לא להסתכל על הכאן ועכשיו, אלא על ההשפעה לדורות. איך מה שאמרתי עכשיו ישפיע על החניך עוד חמש שנים. איך העבודה של הסניף תשפיע על הדור הבא בשכונה. איך הילדים שאנחנו מגדלים, יובילו את הסניף בעוד כמה שנים. לראות קדימה, בתהליך של יותר משנה או שנתיים. אנחנו רק זורעים את הזרעים!
> לעשות צעד- ברצון להתחבר, את צריכה לעשות את הצעד הראשון. ללכת לאיפה שהם נמצאים, להתאים את סגנון הדיבור ותוכן השיח שלך אליהם, להיכנס לשכונה, למתנס, לבתים שלהם. לאכול את האוכל שלהם, לנהוג את המנהגים שלהם. לא לחכות שהם יבואו אליי לסניף, כי הם לא יבואו אם הם לא ירגישו שרוצים אותם באמת!
> לחזק את החזקים- למצוא את המנהיגים והמובילים של החבורות, להתחבר אליהם ולגרום להם להוביל את כולם.
> לראות את הטוב- להבין שכל אחד מהם הוא נשמה ענקית שלפעמים צריך רק להזיז את מה שמפריע לה לזרוח.
ב"הצלחה גדולה!
לכי בכוחך זה והושיעי את ישראל
