תרום
צור קשר
מהלך הפעולה:
& סבב: החליטו לסגור את הסניף, מה תהיה התגובה שלך ולמה?
& להביא לכל חניך עיגול מנייר שיכתוב בו איזה דברים היה עושה ביום וכמה מכל דבר כך שיחשב בעיניו יום מנוצל.
קטגוריות: סניף ו...(מפגש משפחתי, ש"ב, יציאה עם חברות...) כמה הייתי רוצה לבוא לכל דבר? (אפשר לחלק לכל חניך שני עיגולים איתם ניתן להמחיש את היחס בין הקטגוריות)
& דיון: מה המקום שהסניף תופס לעומת דברים אחרים? האם הוא בא למלא ת'זמן או כי זה משהו שבאמת חשוב לי?
& קטע-
סניף.
אפשר לומר על זה הרבה דברים.
סניף.
יש את הרובד בשטחי, הרדוד, זה שכולם רואים ממבט ראשון, זה שהורים טוענים שמוציא יותר מדי אנרגיות- ולאו דווקא חיוביות מילדיהם.
זה שגם רוב החניכים רואים, הפן הכיפי, לבוא לעוד ערב להסתחבק עם חברים, להנות, להריץ צחוקים, להשתחרר.
סניף.
מקום של ערכים שנקלטים? מיושמים? ולא של כאלה שרצים מאחורי הגב כשהמדריך מנסה לחתום את הפעולה במילת סיכום אחרונה?
סניף.
מה זה בשבילי? בשבילך? בשבילנו?
סניף.
איך אנחנו רוצים שזה יראה בעינינו?
סניף.
האם אני רוצה להפוך אותו למקום משמעותי ליישום או להעביר עוד ערב בנחת עם חברים?
סניף.
איפה זה ממוקם בסרגל העדיפויות שלי?
מסר:
סניף זה המקום ממנו אתה יכול להשפיע, בין אם על הסביבה הקרובה ובין אם על הסביבה
המורחבת יותר. בסניף, בניגוד לבית הספר באים מרצון, נטו כדי לקבל ולתת ולא בשביל
להוציא תעודת בגרות.
בסניף גם רעיונות פחות שגרתיים יתקבלו בברכה כשהסניף מהווה סביבה תומכת.
צ'ופר: סניף זה בסך הכל קופסא, קופסא שפועלים בה אבל על הקופסה הזאת אני אף פעם לא אסכים לוותר.
מה צריך לעשות?
* אם רוצים להכין עיגולים לכל חניך לקטגוריות
* לכתוב קטגוריות
* להדפיס את הקטע
* להכין את הצ'ופר
ניתן לפתוח את הדיון עם הקטע הנ"ל:
פעם אחת היה סניף.
והוא אהב ילד קטן אחד.
ופעמיים בשבוע הילד היה בא לסניף וצועק ניצנים עולה לה לה ומשתתף בערב שוקולד שהמסר שלו הוא אחדות עם ישראל. והילד אהב את הסניף.
והסניף היה מאושר.
אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבד.
ואז הילד בא יום אחד אל הסניף והסניף אמר לו "בוא ילד, תצעק מורל ותאכל שוקולד ותהיה מאושר".
"ערב שוקולד זה לתינוקות", אמר הילד, "אני כבר שישיסט. אני רוצה אידיאלים גדולים וחניכים קטנים לנסות עליהם את הרעיונות המטופשים שלי. בא לי לנגן השביל הזה מתחיל כאן ושכל הבנות יקשיבו ואם אפשר גם ללוות אחת מהן הביתה".
"לשוקולד אין גיל", אמר הסניף, "אבל יאללה - בוא תהיה מדריך ותעביר פעולות ויודע מה? קח גם מד"שית. בחורה אש, אני יודע מה אני מדבר".
אז הילד נהיה מדריך ונתן לחניכים שלו פסטרמה ואז אכל אל מול עיניהם הכלות קינדר בואנו והסביר בפה מלא את המסר: "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הוא ניהל דיונים לתוך הלילה על שמירת נגיעה וניגן השביל הזה כולל הסולו של הפתיחה ושפך בקבוק שלם של גואש על המד"שית בלילה לבן.
הקומונרית עקמה את האף, אבל הסניף היה מאושר.
אבל הזמן חלף והילד גדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבדו.
ואז הילד חזר יום אחד והסניף שמח ואמר לו "בוא ילד, בוא תנגן בגיטרה לבנות ותעשה מלחמת גואש ותהיה מאושר".
"כבר נלחמתי במלחמות אמיתיות, קטן עלי מלחמת גואש", ענה הילד, "וחוצמזה התחתנתי עם המד"שית ואני פחות בקטע של פלירטוט אפלטוני עם טינאייג'ריות. אני צריך כסף לחיתולים".
"אין לי כסף", ענה הסניף, "משלמים לי בשוטף פלוס מאתיים ארבעים. אבל יודע מה? הקומונרית שלי ברחה באמצע חודש ארגון. בוא תחליף אותה, תקבל על זה כמה גרושים ותהיה מאושר".
אז הילד נהיה קומונרית והעביר ישב"צ ואמר מדריכים ערוך המפקד והעיף הביתה חניכים שהלכו מכות במסע וצעק על מדריכים שפרצו בלילה למחוז כדי להדפיס צ'ופרים. והסניף היה מאושר.
אבל השנה נגמרה ולסניף הגיעה סוף סוף בת שרות נלהבת והילד הלך וגדל ולא חזר הרבה זמן.
ויום אחד הוא חזר והסניף הסתכל בו במבט עצוב ואמר לו "מצטער ילד, אין לי מה לתת לך. בוא - הנוער של היום זה כבר לא מה שהיה פעם, כל היום סטוריז וסנאפצ'ט".
"אני אפילו לא מבין את הסלנג שלך", אמר הילד.
"יסתכלו עליך מוזר אם תבוא לערב שוקולד".
"אני גם ככה משתדל לשמור קצת, אתה יודע", אמר הילד והכניס את הבטן ככל שהצליח.
"דוגרי? גם הערכים שלי הם כבר לא ממש הערכים שלך. סורי, נראה לי שכבר אין לך מה לחפש פה".
"אני לא צריך הרבה", אמר הילד, "רק מקום לזרוק בו את הילדים בשבת בצהריים".
"כחולבן ובזמן, כן?" הזכיר הסניף.
"קל", אישר הילד.
והסניף היה מאושר.
