אסביר לך במשל: ניקח דוגמה מאהבה של שני אנשים. מתי הקשר ביניהם עמוק יותר: בזמן שהם יחד או כשהם עומדים להיפרד אחד מהשני? לכאורה כשהם ביחד, אבל האמת שדווקא כשנפרדים? כשיוצאים לדרך, הקשר נהיה עמוק יותר. ולמה? כי כשנפרדים יש געגוע נורא. רק כשהידידות עומדת להיפסק, אפשר להרגיש את האור העמוק של האהבה.האור מגיע דווקא מהחיסרון. הגעגוע, הכיסופין, לא נמצאים כשיש, אלא שווקא כשאין. זה הסוד של האור השני? הסוד של זאת חנוכה, רגע לפני שנפרדים, סוד הגעגועים."מרחוק, ה' נראה לי", המשיך הצדיק, "כי כשמרגישים

...התשובה לאותם האומרים "ושנאתי את החיים" היא שהחיים אינם רק מה שנראה לעין.הנקודה הפנימית העליונה שבחיים מלמדת כי הם מובילים אל העולם הרוחני. על כך יש להם ערך, ואף במצבים קשים יכול האדם לפעול ולעשות על מנת שיתקדם העולם אל יעדו הגדול, אל הטרקלין.(הרב יהושע ויצמן)

"רבה אמונתך" אנו יודעים שיש מצווה להאמין בקב"ה, אך פה אנו אומרים "רבה אמונתך"- רבה האמונה שלך בנו! מה זאת אומרת שהקב"ה מאמין בנו? אמונת הקב"ה בנו היא הסיבה שנשמתי הוחזרה בי. הקב"ה מאמין בי, הקב"ה מאמין שאני מסוגלת להשתפר ולהתקדם. אם אתה, הקב"ה, מאמין בי - אז גם אני מאמין בכוחותיי, גם אני מאמין שאני יכול, הנה אני עומד בפני יום מלא אתגרים ומשימות. לא סתם אלה המילים הראשונות שיהודי מוציא מפיו, כשהוא קם בבוקר. אלה המילים שנותנות לו קריאת כיוון לכל היום:

באחד הימים קיבל רב מפורסם הזמנה לחתונה, הסתכל הרב על ההזמנה... "לכבוד מורי רבי הרב..." פתח את ההזמנה ולא הכיר את החתן, שאל את רעייתו אך גם היא לא הכירה את החתן או את משפחתו. בהגיע יום החתונה התלבטו השניים אם ללכת, הציעה אשתו שיילכו, "אולי אתה לא זוכר אותו, מקסימום נזכה להיות בחופה ונחזור" הוסיפה. כשהגיעו השניים לאירוע לא הכירו איש, גם החתן המהולל לא היה מוכר לרב. בסיום החופה ניגש החתן אל הרב ואמר: "מורי ורבי, תודה רבה לך שבאת לשמוח בשמחתי". הרב הנבוך אמר לו: "סליחה

* מבט לפרשת וישב* *☝על קנאה ודעה קדומה* ✍ בכפר קטן בגליל חיו בשכנות שני אנשים קנאים וצרי עין- *אחמד וסמיר.* *לכל אחד מהם היה סוס.* לסמיר היה נדמה, משום מה, *שאחמד 'שם עין' על הסוס שלו* כאשר הוא ראה את אחמד מסתכל על הסוס שלו בעיניים חמדניות.  הוא פחד שהשכן הקנאי שלו יגנוב לו את הסוס הטוב ולכן, כדי להגן על רכושו, החליט סמיר *'לסמן' את הסוס* וקצץ לסוס שלו עצמו *את קצה האוזן השמאלית,* כך לא יוכל אחמד לטעון שזה הסוס שלו. לא קשה לתאר עד כמה התעצבן סמיר למחרת היום, כאשר ראה *שגם אחמד קצץ לסוסו את קצה האוזן

⏬ מצורף למטה ⏬

מספר הרב פורוש על הביקור הראשון בקבר רחל: ביום השישי של מלחמת ששת הימים, ניגשתי לביתו של ר' אריה ולקחתיו עמי לקבר רחל אשר בפאתי העיר בית לחם, שזה עתה שוחררה. משנפתחה הדלת ונכנסו לאוהל הקבר, פרץ ר' אריה בבכי והחל למלמל כתינוק המתרפק על אימו: מאמא רחל, מאמא רחל, מה שלומך ומה מעשייך? כה התגעגענו אלייך, ואף כי שנים רבות לא יכולנו לעלות לקברך ולסור לבקרך חשנו כי אף את מתגעגעת אלינו ולא שכחת אותנו. הוי מאמא רחל, בקשי רחמים עלינו, היי ברוכה אימנו היקרה..

זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש."איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה."אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"הבעל החריש ולא הגיב.וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה נקייה.היא פנתה ואמרה לבעלה:"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה""לא",

במהלך ביקור במוסד פסיכיאטרי, אחד מהמבקרים שאל את המנהל:"על פי אילו קריטריונים אתם קובעים מי צריך להתאשפז פה?""ובכן", אמר המנהל "אנחנו ממלאים אמבטיה במים ומציעים לחולה כפית, כוס ודלי ומבקשים ממנו לרוקן אותה. על פי האופן בו הוא מחליט לבצע את משימתו, אנחנו מחליטים אם לאשפזו או לא""אני מבין", הגיב האורח "בן אדם נורמאלי היה משתמש בדלי, שהוא יותר גדול מהכוס והכפית"!"לא", ענה המנהל. "בן אדם נורמלי היה מוציא את הפקק"...

זוג צרפתים עולים חדשים מגיעים לארץ. הזוג שרגילים לנסוע בצרפת במהירות גבוהה, נסעו בטעות מהר מדי. עצר אותם שוטר, ונתן להם קנס גבוה. הם הגיעו ליעדם ואז המארחים שלהם שאלו אותם מה כבר קיבלתם קנס?? אז הם ענו להם כן.... אבל זה קנס של ארץ ישראל!!!

מעשה באדם זקן שהיו לו שלושה בנים, ועמד למות. ורצה לדבר עם שלושת בניו לפני מותו. קרא לראשון ואמר לו: "לך והבא לי ענף" על אף שלא הבין הבן את כוונת אביו ,הלך והביא ענף. ביקש האב מבנו: "שבור אותו". ושבר אותו בקלות רבה. "לך והבא שני ענפים" מבקש האב. הולך הבן וממלא את בקשת אביו. "שבור אותם" והבן שובר אך הוא כבר צריך להפעיל יותר כוח. "לך והבא שלושה ענפים ונסה לשוברם" מבקש האב בפעם האחרונה,  והבן הולך ומביא שלושה ענפים אך לא מצליח לשוברם. כך חוזר על עצמו

שקט שרר בהיכל בית הכנסת המרכזי. כבוד הרב עמד על הבימה והחל לדבר, כשכולם מבינים את חשיבות הדברים: "קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש!" תרועות שמחה, התפרצות של רגשות, דמעות אושר והתרגשות, בליל של קולות ממלא את ההיכל. הרב דפק קלות על הסטנדר והשקט חזר. הרב שליט"א הוא אחד מגדולי הדור, ודבריו התקבלו במלוא החשיבות. "קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש. הגיע הזמן. יש רק תנאי אחד: עלינו גייס ביממה הקרובה סכום של מליון דולר לצורך הבניין." "מליון דולר? תוך 24 שעות?" מדובר בקהילה ענייה...

פנסטיל של שבבניקים / משה מנס פעמיים התעוררתי בגלל הקללות, הצעקות והצחוקים שלהם. גם את הילדים שלי הם העירו שוב ושוב ושוב. השבת התארחנו אצל גיסי בביתר. הוא השיג לנו דירה ברחוב שלו, דירה בקומת הקרקע. מתברר שיש כאלה שבליל שבת לא הולכים לישון ואף מקפידים על כך שכל עוד והם ערים - כל השכונה לא תוכל להירדם. קבוצת נערים ונערות לא הפסיקו להרעיש, שמעתי כאלה שעשו להם ששששש מהחלון - להם זה לא הזיז. מי יגיד להם מה לעשות מייייי?!?!  השעה שתיים וחצי בלילה, איתן שוב מתעורר, עוד פעם בוכה. אני ניגש להרגיע אותו וקופא

רב אחד נסע לחו"ל לסדרת הרצאות. באחד הערים שהיה, ביקש מאדם אחד להסיע אותו למלון בו שכן. כאשר נכנס לרכב, הבחין שיש הגה גם הצד הנהג וגם הצד הנוסע. בתמיהה פנה לנהג ושאל אותו לפשר העניין.. ענה לו הנהג:"יש לי בן היפראקטיבי והוא כל כך מתלהב מהנסיעה שהוא מסוגל לקפוץ לי על ההגה וחס ושלום לגרום לתאונה, לכן התקנתי לו הגה צעצוע ואמרתי לו: 'זה ההגה שלך וזה שלי'. ככה הוא חושב שהוא נוהג ואני לא דואג שהוא יתפרץ לי באמצע הנסיעה."  הקשיב הרב ואחר מכן אמר לנהג :"תודה רבה לך, לימדת אותי שיעור חשוב

כתב:שמעון ברייטקופף מצורף כקובץ למטה ⏬

במהלך החודש השני שלי בקולג', המרצה שלנו ערך לנו בוחן פתע. קיבלתי את המבחן, ועברתי מהר על כל השאלות. עיניי נתקעו בשאלה האחרונה: "מהו שמה הפרטי של המנקה?". זאת סוג של בדיחה. ראיתי את המנקה הרבה פעמים. היא היתה גבוהה, שחורת שיער בערך בשנות ה-50 לחייה, אבל למה שאדע את שמה? הגשתי את הבוחן והשארתי את השאלה האחרונה ללא מענה. רגע לפני שהכיתה התרוקנה, שאל אחד הסטודנטים את המרצה  אם השאלה האחרונה תכנס לציון של הבוחן. "בוודאי" ענה המרצה. "בקריירה שלך, אתה תפגוש המון אנשים. כולם חשובים.

סיפור קצר עם מוסר השכל:  היא ירדה בדרכה אל חנות המכולת לקנות גבינה, חלב וביצים.  באמצע הדרך היא חייכה אל זר ברחוב, שנראה לה מהורהר ונוגה. נדמה שהחיוך גרם לו להרגיש טוב יותר עם ההחלטה העיסקית שקיבל אמש, עד שהשאיר טיפ שמן למלצרית, בסוף הארוחה שאכל כעבור שעה במסעדה. המלצרית, מופתעת ושמחה מגודלו של הטיפ, נתנה חלק ממנו לקבצן שישב לקבץ נדבות ברחוב. האיש ברחוב, עזוב ומלוכלך, שבמשך היומיים האחרונים הוא לא אכל דבר - היה אסיר תודה. בכספה של המלצרית החביבה, הוא רכש לעצמו מנת אוכל טובה, בסיומה הוא ארז את הנותר

אמא והבת שלה נכנסו לחנות קטנה בעיר של "הכל בשקל" האמא אמרה לילדה שמותר לה לבחור רק פרס אחד. הילדה מסתובבת בחנות שום דבר לא מעניין אותה עד שהיא נתקלת בשרשרת פנינים שמונחת ליד המוכר. הילדה ניגשת לאמא שלה ומבקשת את זה. האמא מבקשת מהילדה לבחור פריט אחר כי מחירה של השרשרת הוא לא כפי שסיכמו ויחסית לשאר המוצרים היא קצת יותר יקרה (שניים וחצי שקלים) אך הילדה מתעקשת ומבטיחה לאמא שלה שהיא תהיה ילדה טובה ולבסוף האם משתכנעת. הילדה מאושרת, נקשרת לשרשרת ומסתובבת איתה מבוקר ועד לילה. יום אחד אביה של הילדה

דודי הוא איש עסקים והוא טס מדי פעם לחול כדי לקיים פגישות עסקים. הגיע יום של טיסה שלו שהוא היה אמור לצאת ממנה עם הרבה כסף היד. דודי הגיע לשדה תעופה וחיכה בטרמינל עד לזמן הטיסה. הי לו מזוודה ותפילין. רבקה אישתו של דודי התקשר אליו כדי לראות מה שלומו והם דיברו. ופתאום דודי רואה שכתוב שמטוסו יוצא להמריא עוד מעט הוא תוך כדי שיחה תופס את המזוודה שלו וממהר לכיון המטוס. דודי גומר לדבר עם אישתו ומתיישב במטוס שדלתותיו נסגרות תוך כדי. פתאום דודי נזכר שהוא שכח את התפילין שלו באולם הטרמינל והוא מזדעדע, הוא פונה

תושב עיר בדרום, מובטל, הגיע למכולת כדי לקנות קצת מוצרי חלב לתינוקת הקטנה שלו. "מצטער", אמר לו בעל המכולת לפני כל הקונים האחרים בחנות, "אבל אני לא יכול למכור לך. אתה חייב לי כבר אלפי שקלים. מתי אתה מתכוון לשלם? מצאת כבר עבודה?" לשמע הדברים המובטל פרץ בבכי. אחד האנשים שעמד בתור היה איש עסקים עשיר, שעצר במכולת לקנות משהו קר לשתות בדרכו לפגישה.ולאחר שהמובטל יצא מן החנות, הוא ניגש לבעל המכולת ואמר לו "אני אשלם את החוב. כמה זה יוצא?" בעל המכולת המופתע הביט בו ואמר "אתה

מישהו שאל את ביל גייטס, "האם יש מישהו עשיר ממך?" הוא אמר, "כן, רק אחד. לפני שנים רבות פוטרתי, ונסעתי לשדה התעופה של ניו יורק. קראתי שם את כותרות העיתונים. אחד מהם מצא חן בעיני ורציתי לקנות אותו, אבל לא היו לי מטבעות. תוך כדי ויתור על רעיון הקניה, לפתע, ילד  כהה עור פנה אלי ואמר, "העתון הזה בשבילך", אמרתי לו, "אבל אין לי מטבעות לשלם לך",  "אין בעיה, אני נותן לך בחינם". לאחר 3 חודשים, הגעתי לשם שוב. במקרה, רציתי לקנות עיתון ושוב לא היו לי מטבעות ושוב אותו

מכל הפוסטים של איחולים לתחילת שנת הלימודים ,הכי אהבתי את מה שעשתה איימי גרדנר לבתה.היא בקשה ממנה לרוקן את משחת השיניים לתוך צלחת, וכשסיימה בקשה ממנה להחזיר את המשחה בחזרה.הילדה הסבירה לאמא שזה בלתי אפשרי, ושהיא לא יכולה. אז אמא איימי אמרה לה; מחר, כשאת מתחילה את הלימודים שמרי על המילים שאת אומרת כאילו היו משחת השיניים. למילים שלך יש כוח לפגוע, להעליב ,להשפיל ולהכאיב. למילים שלך יש גם אפשרות לעודד, לרפא, לעזור, לעורר השראה ולאהוב . אי אפשר להחזיר מילים בחזרה. את לא תשכחי לעולם את מראה הצלחת עם משחת