אהבת ישראל

מטרה: החניכים יבינו יותר את הערך של אהבת ישראל וינסו למצוא לכך כלים מעשיים.

מהלך הפעולה:

1. מידות טובות של עם ישראל- זורקים כדור וכל זריקה צריך להגיד תכונה טובה בעם ישראל.

2. חתול ועכבר

3. משחק החיבוקים- מסתובבים באזור שבו נמצאים ויש מישהו אחד שמדי פעם מוחא כף, כל פעם שהוא מוחא צריך להתחבק עם מי שמולך.

4. להעלות שאלה- איך אנחנו יכולים להביע את אהבת ישראל שלנו?

5. קטע(מצורף למטה)

מסר:
אנחנו צריכים לאהוב באמת כל אחד ואחד מישראל, גם אם זה קשה לנו.
ראינו בקטע באמת שמי שאני שונא הוא בעצם גם מי שאני אוהב, כולנו אחים ואנחנו צריכים להצליח לגרום לעצמנו 'לחבק' את כולם כמו במשחק שהיה לנו קל לחבק אחד את השני כי אנחנו חברים וכולנו שבט אחד אפילו אם אין לנו בדיוק אותן דעות... ככה צריך שיהיה לנו קל לחבק את שאר עם ישראל (ואם לא היה לנו קל לחבק אחד את השני במשחק זה לא טוב כי אנחנו צריכים לאהוב כל אדם ואדם ישראל אפילו אם הוא לא בדיוק החבר הכי טוב שלי כי הוא אח שלי וכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך").
בחתול ועכבר ראינו שאנחנו גם זקוקים אחד לשני ובשביל זה עלינו להיות מאוחדים. אנחנו באמת רואים שכשיש מלחמה או משהו קשה ויש לעם ישראל מטרה הוא מתאחד בעדה! ואין אפשרות להיות מאוחדים אם שונאים אחד את השני חס וחלילה!


קטע-
האיש הזה הוא- אחי / יאיר לפיד 

האיש ההוא שאני שונא- 
העומד בהפגנות עם שלט "מוות לערבים" 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
המגיש מימיה לשבוי רק מפני שגם הוא בן-אדם 
והאיש ההוא שאני שונא- 
שצובע את שמו על פסל בוינה 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שמלווה לי 50$ באתונה רק בגלל שגם אני ישראלי 
והאיש ההוא שאני שונא- 
שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין תובע זכות היסטורית על הפרת והחידקל 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים 
והאיש ההוא שאני שונא- 
שחושב ששלום עכשיו הם בוגדים והמערך הוא משוגע 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו בעמדת השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף 
והאיש ההוא- שאני שונא- 
שדוחף אותי באוטובוס וזיעתו נדבקת אלי 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו 
והאיש ההוא שאני שונא - 
שנכנס למסעדה החביבה עליי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שעבד כל היום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי שרעש המכונות לא יפריע לו 
והאיש ההוא שאני שונא- 
שקורא לי אחי למרות שהוא לא, 
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- 
שאם ארצה או לא ארצה הוא אחי. 

כי זה מה שיש ואתה חלק ממשהו, 
ומעבר לכל ההבדלים, והצעקות והעניינים, 
המשהו הזה לא נורא כ"כ, 
ואם תרצה או לא תרצה המשהו הזה הוא גם אתה!