ויתור, אכפתיות לאחר

מטרה: החניכים יבינו את הערך של הויתור ויפנימו.

מהלך הפעולה:

1. כל חניך מקבל שני פתקים אחד ורוד ואחד ירוק, אם כולם מרימים ביחד ורוד כל אחד מקבל מרשמלו/ 2 במבות (לא באמת משנה, צ'ופר קטן;), אם כולם מרימים ירוק ואחד ורוד כולם מחזירים מרשמלו/ 2 במבות חוץ ממי שהרים ורוד, אם כולם מרימים ורוד ואחד ירוק מי שהרים ירוק מקבל מרשמלו/ 2 במבות.

2. ג'אנגל ספיד (jungle speed)

3. קטע על רחל אימנו(מצורף למטה)

מסר:
אנחנו צריכות לדעת לוותר ולהיות אכפתיות לסביבה כמו רחל אמנו שכל כך התחשבה באחותה עד שזה סוג של פגע בה, שהיה אכפת לה מאביה- שלא יעבוד עבודה זרה ולקחה לו את התרפים.
אפשר לראות זאת גם במשחקים ב- jungle speed רבנו על המקל וכל אחת רצתה אותו לעצמה. אבל בחיים- אנחנו אמנם צריכים להיות מכוונים למטרה שלנו אבל לא יזיק להסתכל גם מידי פעם לסביבה, לזכור על כמה קלפים אנחנו רבים, וכן, גם לוותר לפעמים, לא לכל דבר אנחנו צריכים לראות כמה הוא מועיל לנו. מותר לבטל קצת את עצמנו ולהרחיב מבט על שאר עם ישראל, על הסביבה שלנו! לא להיות אגואיסטים!

קטע-
יום האם / הרב יוני לביא

בת 36 היתה במותה.
אישה צעירה, יפת-תואר ואצילת נפש.
נשמה נדירה שמתגלה פעם בכמה דורות.
לבחיר ליבה נדרש רק מבט חטוף כדי לדעת שמצא את האישה של חייו, וללא מילים נשק לה ובכה.
היא גדלה בביתו של אביר הרמאים, נוכל ערמומי, רודף בצע וחסר מעצורים.
אך כל זה לא מנע ממנה לגדול ולהיות ההפך הגמור ממנו. טהורה, עדינה וטובת לב באופן שקשה לתאר.
האם הכרתם פעם אישה שתהיה מוכנה לוותר על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?
אישה שהיה בידה דרך למנוע מעצמה את ההפסד הצורב אך היתה מוכנה להקריב את אושרה לעולמים ולהציע לאחותה את ה'סימנים' כדי שזו לא תתבזה?
אפילו את אביה האכזר היא מנסה להציל. כעבור שנים כשמגיע רגע הפרידה ממנו היא מנסה לחלצו מהמשך ההתבוססות בתרבות העבודה זרה ומרחיקה ממנו את התרפים. אחרי כל מה שעולל לה היא מנסה לגמול עימו טובה תחת רעה, ומשלמת על כך מחיר כבד וסופגת קללה איומה – "עם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה".
*************************************************
לא היה דבר בעולם שרצתה בו יותר מאשר ילד משלה.
ללטף את שערו הרך, להביט בעיניו התמימות, לאמץ אותו אל ליבה ולגדל אותו באהבה.
ודווקא היא מתייסרת במשך שנים בערגה וציפייה, כמיהה ודמעות – "אנא, הבה לי בנים…".
כאשר הזמן חולף ותקוותה להיות אמא נכזבת היא לא חושבת על עצמה ודואגת לבעלה ולעתיד המשפחה ומוכנה להכניס אישה אחרת לביתה – "בוא אליה ותלד על ברכיי", כדי להגדיל ולחזק את בית ישראל.
בסופו של דבר חלומה מתגשם.
אלוקים אוסף את חרפתה ומזכה אותה בפרי בטן.
באותו רגע של כאב וייסורי הלידה, כשנשים אחרות נשבעות לא ללדת עוד לעולם, שפתיה הסדוקות ממלמלות תפילה חרישית – "יוסף ה' לי בן אחר. עוד אחד, אלוקים, עוד אחד בבקשה…".
שוועתה מתקבלת במרומים, אך היא זוכה לה באופן טרגי. כ
"במותה ציוותה את החיים", והיא נפרדה מן העולם תוך כדי שהיא מעניקה חיים לבנה השני. הילד הנוסף שכה ציפתה לו…
*************************************************
בת 36 היתה במותה.
צעירה כל-כך אבל ענקית כל-כך.
חיתה חיים קצרים, אבל כה מלאים.
עמוסי ייסורים, אבל גדושי תפילות וקירבת אלוקים.
היא ספגה פגיעות ועלבונות אך היתה שופעת אהבה והתמסרות בלי גבול.
השבת, יא' בחשון, הוא יום פטירתה של אמא שלנו.
אמא רחל.
ואנחנו הילדים – זוכרים, מתגעגעים ומבטיחים להמשיך בדרכה.
"מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה. כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך".