החיבוקים של לי

לי שפירו הוא שופט בפנסיה. 
הוא אחד מהאנשים האוהבית באמת שאנחנו מכירים. בשלב כלשהו בקריירה שלו הבין לי שאהבה היא הכוח הגדול ביותר שיש בנמצא. כתוצאה מכך הפך לי לאדם שמחבק. הוא החל לחבק את כולם. עמיתיו כינו אותו ' השופט המחבק'. המדבקה שעל רכבו אמרה "אל תציק לי! חבק אותי!" 
לפני 6 שנים יצר לי את מה שהוא מכנה 'ערכת חיבוק'. 
מבחוץ כתוב 'לב לחיבוק'. בפנים יש 30 לבבות רקומים קטנים שניתנים להדבקה. 
לי היה שולף את הקופסא שלו, הולך לאנשים ומציע להם לב קטן תמורת חיבוק. 
לי התפרסם מאוד בשל החיבוקים והוא הוזמן לכנסים חשובים רבים שם דיבר על מסר האהבה. 
בכנס אחד אמר לו עיתונאי מקומי "קל לחבק כאן בכנס את האנשים, כולם בחרו להיות כאן. 
אבל זה לא יעבוד בעולם האמיתי". 
הם דחקו בשופט לחבק אנשים ברחובות. צוות טלויזיה של התחנה המקומית ליווה את לי במשימה זו. הוא יצא לרחוב, פגש אישה "שלום, אני לי שפירו, השופט המחבק. אני מחלק את הלבבות האלה תמורת חיבוק". "בוודאי", היא השיבה. "זה קל מידי", אמר אחד מאנשי הצוות. 
לי הסתובב לאחור וראה שוטרת שכתבה דו"ח תנועה לאדם במכונית והוא רב איתה. הוא התקרב אל השוטרת , צוות הטלויזיה מאחוריו ואמר "נראה לי שאת זקוקה לחיבוק, אני השופט המחבק ואני מציעה לך חיבוק", היא הסכימה. 
איש הטלויזיה הציע אתגר אחרון "שמע, הנה מתקרב אוטובוס לכאן, נהגי האוטובוס הם הקשוחים ביותר והרעים ביותר מכל תושבי העיר, נראה אותך מחבק את הנהג". לי הסכים למשימה. האוטובוס עצר בשולי הכביש ולי אמר "שלום, אני לי שפירו השופט המחבק, זו בוודאי אחת העבודות הקשות בעולם, אני מציעה היום חיבוק לאנשים כדי להקל מהם את העומס. היית רוצה חיבוק?". 
הנהג המגודל וכבד הגוף קם מכסאו, ירד למטה ואמר "למה לא?". 
לי חיבק אותו, נתן לו לב ונופף לשלום כשהאוטובוס התרחק. אנשי צוות הטלויזיה עמדו המומים "זה מרשים מאוד, אני מודה", אמר אחד מהם. 

יום אחד הופיעה חברתו של לי, ננסי בפתח ביתו, ליצנית מקצועית. היא היא לבשה את התלבושת שלה והיתה מאופרת. "לי, קח כמה מן הלבבות שלך ובוא נלך למעון הנכים". 
כאשר הגיעו למוסד החלו לחלק כובעי ליצן, לבבות וחיבוקים לחולים. 
לי חש שלא בנוח , הוא לא חיבק אף פעם חולים קשים, מפגרים. אבל לאחר זמן מה זה הפך קל יותר כאשר ננסי ולי אספו עימם אחיות ורופאים לעזור להם במשימה. 
לאחר שעות אחדות הם הגיעו לאגף האחרון, בו היו מאושפזים 34 המקרים הקשים ביותר שלי ראה בחייו. התחושה היתה כל כך קשה אבל ננסי ולי הבטיחו לחלוק את אהבתם עם כולם, ולכן החלו להסתובב בעולם נעזרים באנשי הצוות שענדו לבבות על דשי בגדיהם וחבשו כובעי ליצן. לי הגיעה אל האדם האחרון , לאונרד, אשר חגר סינר לצווארו, משום שהוא הזיל רוק כל הזמן. "בואי נלך", אמר לננסי "אין סיכוי שאדם כזה יבין אותנו". "נו באמת,לי" השיבה ננסי "גם הןא אנושי, נכון?". היא הניחה כובע מצחיק על ראשו. לי לקח לב קטן , הדביק אותו על הסינר של לאונרד, הוא נשם עמוק וחיבק אותו.לפתע החל לאונרד לצעוק וליבב.
אחדים מהחולים החלו לזרוק חפצים ולהכות בהם זה בזה. לי פנה אל אנשי הצוות כדי לקבל הסבר, אבל כל הרופאים והאחיות החלו לבכות. "מה קרה?", שאל לי את האחות הראשית. לי לא ישכח את דבריה לעולם "זוהי הפעם הראשונה ב 23 שנים שראינו את לאונרד מחייך".