חיצוניות ופנימיות

1. נציג לחניכים 2 תמונות: אחד של רב שאנחנו מעריכים (עדיף שלא ככ מוכר במראה שלו), ותמונה של אדם שמחופש לחרדי.
נשאל את החניכים: אצל מי היית הולך ללמוד תורה?
מי יותר גדול בתורה לדעתך?
אפשר אחר כך לגלות להם מי זה כל אחד בתמונה, לספר טיפה על הרב, ולהפנות את תשומת ליבם לכך שמראה חיצוני לא מעיד לנו על הפנים של האדם.

2. נשחק עם החניכים רגליים רגליים עיניים
3. נשחק עם החניכים דג מלוח
(בשני המשחקים אנו שופטים לפי דברים חיצוניים- הסתכלת? זזת? ולא שמים לב למשהו מעבר- לדוגמא: למה זזת? אולי הזיזו אותך?)

4. נספר לחניכים את סיפור 'השושנה האדומה'
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=28269
5. נסכם שכמו שבסיפור האדם שם לב לאופי ולא למראה החיצוני- אנחנו צריכים לזכור גם על עצמנו וגם על הסובבים אותנו, שיש בנו הרבה מעבר לחיצוניות שלנו. יש לנו אופי, ועמוק מזה- יש בנו נשמה. ואנחנו שואפים להתמקד בפנים, שזה החלק המהותי והמשמעותי שבנו. החוץ יכול להטעות ובעיקר אינו מספר לנו את הסיפור האמיתי והעמוק.
6. אפשר לקשר את הנ"ל לתשובה, ולתת צ'ופר של הרב קוק: "התשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו ומיד ישוב אל האלוקים" (אורות התשובה)