תרום
צור קשר
אני לא מסוגל לתפקד כבר כמעט שלושה ימים. זה פשוט אסון. קודם כל כבר שלושה ימים שאין לי אינטרנט, מה שאומר שכבר שלושה ימים שאין לי קשר עם העולם. אני לא יכול לפרסם סטטוסים בפייסבוק, אני לא יכול להעלות תמונות או לשוחח בצ'ט. אני לא מסוגל לקבל מיילים. אין לי אפשרות לקרוא חדשות. אני לא מצליח להתעדכן בכלום.
ונעלם לי גם הפלאפון, אני כבר יומיים וחצי מחפש אותו. ואין פלאפון. בשבילי זה אסון בלי פלאפון. אין לי אפשרות להתקשר או לקבל שיחות. והכי גרוע זה שאני לא יכול לסמס. אין כלום. וגם לגלוש דרך הפלאפון אני לא יכול. כי הוא פשוט נעלם. ככה הייתי לפחות גולש דרכו במקום דרך המחשב. ועכשיו אין לי אותו. ואין לי את האינטרנט. ואני תקוע כאילו הייתי גר על אי בודד בלי כלום.
אני פשוט משתגע.
ומה שהכי גרוע זה מה שרץ לי בראש. פתאום באות לי כל מיני מחשבות מוזרות. אף פעם לא הייתי מסוג האנשים שחושבים. אני בן אדם זורם. אני אוהב שהחיים שלי נוסעים. אני אוהב לתקשר. אני אוהב לעבוד. אני אוהב להיות עסוק. אני לא מהאנשים האלה שיש להם זמן לחשוב. למי בכלל יש זמן לחשוב?
ופתאום- זה נהיה ממש מפחיד. אני לא מכיר את עצמי, ממתי יש לי מחשבות. בקושי חלומות. ורצות לי כל הזמן מחשבות, פתאום אני חושב על עצמי, על החיים שלי, על החברים שלי, על העולם שלי. זה מה זה מפחיד אותי.
וגם, הבוקר היה הכי גרוע. לא היה לי את הקפה שלי. נשברה הצנצנת והחתול שלי קפץ על הקפה ואכל את הכול. זה היה ממש גרוע. אני לא מסוגל לחיות כשאין לי את הדברים שאני צריך.
טוב אני חייב לרוץ לקנות פלאפון חדש. אולי אני כבר ארגיש בנאדם. תסמסו לי. ביי.
•
האם זה מה שאנחנו? עבדים?
האם אנחנו כל כך עסוקים בקטנות ובזוטות. מכורים לקפה ולעיתון, לטלפון ולמחשב, לתיק ולמכונית, שאין לנו זמן לחשוב.
ומי יודע מה יקרה אם נתחיל לחשוב. אולי נגלה שאנחנו לא יודעים מה זה לחיות. אולי זה מה שמפחיד אותנו.
העבדות היא מצב נפשי. כשאדם הוא שפל בעיניו הוא יחוש עבד גם כבן חורין. כשאדם הוא בן חורין הוא יכול להיות עבד מבחירה ולהרגיש בן חורין.
בפרשה מצווה התורה על האדונים לשחרר את העבדים העבריים מכבלי העבדות בשנת היובל. אסור לתת להם להיות עבדים, אסור לכבול את חירות נפשו ומחשבתו של האדם, חובה עליהם לתת לעבדים להכיר שיש בהם נפש ונשמה, ושהם יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא, ושהדבר היחיד אליו הם משועבדים הוא רצונו של ה'.
