תרום
צור קשר
היא הייתה עסוקה בבישול, רוקחת מטעמים לכבוד המסיבה המשפחתית שתיערך בערב. והוא, המבוטל והמשועמם הסתובב לה בין הרגליים, מנסה לעזור אבל מצליח להפריע.
"תעשה טובה", אמרה הגברת, "תרד למרתף ותביא לי חופן שקדים. הם מונחים בכד קטן מעל לחביות היין".
המטבח היה שקט לכמה רגעים. האיש ירד מרוצה למרתף, מפזם לעצמו מנגינה עליזה ומרגיש בפעם הראשונה מאז שעות הבוקר יעיל וחיוני. הוא מצא את הכד, הכניס את ידו בפתח הצר, חפן בידו כמות גדולה של שקדים ומשך את היד החוצה כדי להוציא את השקדים מהכד.
אבל אוי, היד הקמוצה לאגרוף לא הצליחה לצאת, הפתח הצר של הכד היה בו כדי להכניס יד פשוטה, אך לא כדי להוציא יד קפוצה.
"אני תקוע!" צעק האיש והמשיך לנסות ולמשוך את היד. "המצב דפוק" שאג האיש כשראה את היד מתחילה להכחיל. הוא היה אחוז פאניקה והמשיך למשוך ולצעוק, לדחוף את היד ולקלל את מזלו הרע. השאגות שלו טיפסו למעלה ואחד השכנים ששמע את קולו של האיש מיהר לרדת למרתף ברצון לסייע.
אחרי שראה את היד הכחולה ושמע את הבעיה הקשה בפניה עומד האיש, אמר השכן: "אני מוכן לעזור לך, אבל בתנאי שתעשה כל מה שאגיד לך".
"אעשה הכול, רק תעזור לי כבר להוציא את היד בלי לשבור את הכד!"
- "טוב, עכשיו תדחף את היד פנימה, עמוק אל תוך הכד!"
- "נפלת על הראש?! מה פתאום פנימה?! כבר שעה אני מנסה להוציא החוצה, ועד שהצלחתי לדחוף קצת אתה אומר לי פנימה?".
- "הבטחת לעשות מה שאגיד, אז קדימה ופנימה!"
הכניס האיש את ידו פנימה ורטן.
"ועכשיו, פתח את האגרוף הקפוץ ושחרר את השקדים!"
האיש כמעט ניתר ממקומו בחוסר אימון, אך נזכר בהבטחתו ועשה כדברו של השכן.
"וכעת צמצם את היד הפתוחה ככל האפשר והוצא אותה החוצה."
הוציא האיש את ידו החוצה, חבולה פצועה וכחולה מחוסר דם. "ומה עכשיו?!" שאל במרמור, "הוצאתי את היד, אך איך אוכל לחזור למטבח בלי השקדים?"
הרים השכן את הכד, הטה אותו מעט על גבי השולחן, טפח קלות בתחתיתו, והשקדים החלו יוצאים החוצה בזה אחר זה.
פער האיש את עיניו בתימהון ולחש: "מדהים. איך לא חשבתי על זה קודם?!"
