תרום
צור קשר
הם נמצאים סביבנו בכל מקוםבכניסה לקניון, בשער בית הספר, ברחוב, באוטובוס, במעלית, בתור בדואר...אנחנו רואים אותם אבל לא ממש מביטיםלא רוצים לראות...הם מפריעים לנו לרוץ ליעד הבאהם מזכירים לנו שמזלנו שפר עלינולפעמים אנחנו מרגישים אשמים בגללם.אלה האנשים הקטנים שמסובבים את גלגלי השיניים של המציאות הנוחה שלנוהם אלה שנפלו בין הכיסאות של מסלול המרוציםהם חוטבי העצים ושואבי המים של תרבות המערבגברים ונשים שבזכותם הרחוב שלנו נקי, הקניון מאובטח והדואר מגיע בזמן.כן, בסך הכל הם אנשים טובים האנשים האלה,למרות שלפעמים הם נראים קצת מוזר,הם עוזרים לנו כל הזמן בלי לבקש תודהואנחנו גם לא אומרים, חוששים להסתכל בעיניהם, חוששים לחייך אליהםאולי משהו רע יקרה לנו, אולי גורלם ידבק בנו..."למה שנגיד תודה? למה שנחייך? זו העבודה שלהם", אנחנו אומרים לעצמנו, "הם מקבלים עליה כסף!"וחוץ מזה, אנחנו גם נורא ממהרים.אז אנחנו מביטים דרכם ומעבר להם, כמו היו זגוגית שקופה של חלון ראווהוממשיכים לרוץ קדימההם-האנשים השקופים.
(אייל שמיר)
