יום כיפור - דנה ורון

דנה ורון - Dana Varon27 בספטמבר 2020 ·זה לא העוונות שלך, לא ההירהורים שאתה מהרהר לבד בשקט ומתבייש בעצמך לפעמים. לא המוקצה שלך משבת שעברה או הפעם ההיא שאכלת מהתפוח בלי לברך. זה לא הרגעים של הכעס ואפילו לא הרגעים של הכפירה. (מעניין כפירה דומה לכפרה). כלום. שום דבר לא יכול להרחיק אותך מהחיבור וההתקשרות שיש לך ברגעים האלה של תפילת נעילה. חשבת שקוראים לה ככה, ״נעילה״ כי השערים ננעלים? כי ניגמר הזמן? חשוֹב שנית. תפילת נעילה היא הרגע היחיד בשנה בו הבורא רוצה להיות איתך לבד. איך שאתה. מי שאתה. לכן הוא ננעל איתך בחדר ליחידות. יחידה שבנפש. החלק שלו שבך מתגעגע למקורו, מתאחד עם עצמיותו האין סופית. כמו במטריקס. הכל אחד פתאום. זה ננעל. מסתנכרן. כמו שקע לתקע. כמו פרח לאדמה. כמו גוף לנשמה. ואז אין שום דבר בראש שלך חוץ מאהבה אחת גדולה. אהבה שלו אליך. אהבה שלך אליו. אתה מוצף בכל כך הרבה אור שזה זולג לך דרך העיניים, נשפך לך דרך הלב שעומד להתפוצץ, אתה מרגיש קטן, או בכלל איננו. אתה מכיר תודה על כל הטוב. אתה מבין את עומק שיפלות גופך. ואת גודל עוצם נשמתך. אתה צועק כמעט בלי קול שה׳ הוא האלוהים, ומקווה שהרגע הזה ישאר צרוב לך עמוק עמוק בפנים. שלא תשכח כבר השנה, שלא תלך שוב לאיבוד, תישאר איתו ביחד לעולם לא שוב לחוד. הנה מגיע חג כיפור יום המפגש יום מיוחד, היום הזה שגם בכבישי איילון בתל אביב יודעים: ה׳ אחד ושמו אחד.