לימוד מדריכים: "בכל דרכיך דעהו"

בס''ד ובהשתדלותנו

"בכל דרכיך דעהו'' (משלי, ג' ו')


= הרמב''ם, הלכות דעות, ג', ג' = 

המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.



= הרב קוק, מוסר אביך, ב', ב' =

(משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו", צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:
כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.
וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.
וכן בהיותו עסוק בגמ"ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית' [1], על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.



= מתוך האתר כיפה =

שלום רב!
יש לי שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן.
באמת כל דבר ודבר שאנו עושים צריך להיות לשם שמים? כל דבר צריך להיות לו קשר לתורה?
לדוגמא, אם יש אדם שאוהב לעשות ספורט או אפילו לצפות בספורט להנאתו-הוא לא יכול בגלל שזה לא קשור (באופן כללי) לתורה ול ה'???
או לדוגמא נוספת: אדם ששומע שירי חול שהוא אוהב ונהנה לשמוע אותם...זה לא בסדר כי זה לא שירי קודש???
אדם לא יכול לעשות משהו מכיוון שהוא נהנה מזה גרידא? ואני לא מדברת על מקרה שזה אסור על פי ההלכה! אלא זה פשוט לא קשור לתורה.
לעניות דעתי אין בעיה אעם אדם שעוסק בספורט או צופה כל עוד זה צנוע וזה לא בשבת. או מוסיקה יפה של חול. (אולי אני טועה, לא יודעת).
ומה הכוונה שבמשנה ובגמרא מדברים על "שיחות הבל"? אני מבינה אם זה מדובר בלשון הרע שזה אסור.
אבל מה, אסור לדבר סתם שיחה שמעניינת אותי בגלל שזה לא קשור לתורת ה'?
תודה רבה
טלי


תוכן התשובה:

"בכל דרכיך דעהו - והוא יישר אורחותיך". ואמרו חז"ל: זוהי פרשה קטנה שבתורה, שכל גופי תורה תלויים בה.
ודאי מותר וראוי לעשות דברים שאינם 'תורה נטו', ובתנאי שהם יוצרים תהליך חיובי בנפש האדם.
לדוגמא: אדם שעוסק בספורט ובכך שומר על גופו, מפתח את בריאותו, ומרענן את נפשו - אין ספק שזהו דבר נהדר. כך גם אדם שמטייל בארץ, נפגש עם נופי הארץ, חש את ההרמוניה האלוקית שבעולם* כך גם אדם ששומע מוזיקה שמצללת את מחשבתו ואת תחושותיו, וכדומה.
כמובן, ברור שאסור לעשות דברים אסורים... כמו לדבר דברי לשון הרע, לראות מראות אסורים, לחלל שבת וכו'.
אבל חשוב להדגיש, שכשם שמותר לעשות גם דברים שאינם מצוות נטו, כך גם ישנם דברים שאסור לעשות למרות שאינם עבירות ממש.
הגמרא בסנהדרין מתייחסת לקרקסאות ותיאטראות, ואומרת שאסור לשבת שם מפני שהם מושב ליצים, ומפני שמביאים לידי ביטול תורה.
ונשאלת השאלה: מה פירוש "מביאים לידי ביטול תורה"? הרי הם עצמם ביטול תורה! אלא עלינו להבין, שלעיתים מעבר לזמן המבוזבז במושב ליצים, יש דברים שאנחנו עוסקים בהם או צופים בהם, והם דברים רדודים (למרות שאין איסור הלכתי בעשייתם) והם משפיעים עלינו עד כדי כך שאנחנו הופכים לרדודים ושטחיים. לכן הם גורמים ביטול תורה לא רק בזמן שאני מבזבז עליהם, אלא הרבה יותר מכך: הם גורמים לביטול תורה גם לאחר מכן, כיוון שעכשיו האדם הלומד תורה לומד אותה יותר בשטחיות* האדם שמטפח את הזוגיות שלו עושה זאת עכשיו יותר ברדידות. וכן הלאה.
אני לא מכיר איסור לצפות בשידורי ספורט, אבל אני גם לא מכיר היתר לזה... כלומר, בדרך כלל המציאות שאנחנו מכירים היא שאדם נהיה מכור לצפייה במשחקים, למרות שהריגוש שלו במשחק הוא שטחי ומגוחך. אט אט האדם עצמו הופך שטחי ורדוד.
לגבי מוסיקה של חול, צריך אבחנה דקה. יש מוזיקה חיובית שמעדנת את הנפש, ויש מוזיקה ומילים שהופכים את הנפש לגסה וללא עדינה, או לשטחית ובהמית. לעיתים גם מוזיקה חסידית היא בעייתית. הטקסט הדתי לא מכשיר את המוזיקה שגורמת להתרחקות נפשית מהקב"ה.
לסיכום: לא הכל צריך להיות תורה ומצוות, אבל הכל צריך להיות קשור להתעלות נפשית ובנין כוחות הנפש של האדם. החידוש הוא שגם עיסוק בספורט, מוזיקה, אמנות, השכלה כללית, מפגש עם יופי והרמוניה, ועוד ועוד - הכל קדש, הכל יכול להיות חלק מבניין נפשו של האדם.
בכל דרכיך דעהו - משמע בכל דרכיך דע את ה': לא נאמר עשה מה שבא לך בכל דרכיך, אלא תנצל את כל דרכיך להכיר עוד ועוד בנפשך וממילא בדרכי הנהגתו של הקב"ה בעולם.
כל טוב!
- הרב אלעזר אהרנסון



מומלץ לקחת חלקים מהמקורות ולא להקריא הכל.
שבת שלום וב''הצלחה!