תרום
צור קשר
הושענא למענך אלוקינו
מהו ה"למענך"?
ר' משה טייטלבוים מסביר את פירושה של תחינה זו בדרך משל:
במדינה אחת חי מלך גדול ששלט ביד רמה על מדינות רבות. יושב היה המלך בארמונו ומשם ניהל את כל עסקי הממלכה בתבונה וברחמים.
יום אחד נתפרסם כרוז, כי המלך חפץ להיטיב עם קהל נתיניו ומשום כך, עומד הוא לצאת לעיר רחוקה ולשהות בה חודש ימים. בזמן זה יקבל המלך את האזרחים, ישמע לקול מבוקשם ויקשיב לכל צורכיהם.
כל אדם הזקוק לדבר מה יוכל לבוא באותם ימים ולשאול מהמלך ככל העולה על ליבו.
וכך היה, המלך הגיע עם פמלייתו והשתכן בטירתו, וכל אחד הגיע בתורו לבקש על צרכיו.
כעבור חודש, עבר שוב כרוז המבשר על עזיבתו של המלך, ולכן, מי שמעוניין עדיין לא מאוחר לבקש משאלתו.
ביום האחרון בעת המלך עומד לשוב אל ביתו, הגיע אדם כשהוא מתנשף ומתנשם בכבדות וביקש לדבר עם המלך בדחיפות.
המלך כעס עליו מאד ושאלו: "היכן היית עד עכשיו?, מדוע זה התעצלת וחיכית עד לרגע בו אני כבר עוזב עם כרכרתי?
ענה לו האיש באמת ובתמים: "אל נא תכעס עלי, שכן אינני כשאר האנשים, כולם באו אליך כדי לבקש בעד עצמם ואילו אני באתי לבקש בקשה בעד המלך וטובתו".
מיד נהפך כעסו של המלך לטובה וציווה לתת לו מלא חופניים מטבעות זהב כפרס על נאמנותו למלך.
כך גם הוא הנמשל:
הקב"ה נמצא וקרוב אלינו בכל הימים הנוראים, כמו שאמר: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב", וכן בחג הסוכות שנאמר: "כי יצפנני בסכה". כל אדם יכול לשאול ולבקש על עצמו ככל אשר יעלה על רוחו.
ביום זה האחרון, יום הושענא רבה, בו ה' המלך מצוי וקרוב לנו, אנו מתעוררים ובאים לשער המלך בבקשה.
האין זו בושה להגיע ביום האחרון?, מדוע זה התעצלנו להגיע?!..
משום כך,אנו אומרים: "הושע נא למענך אלוקינו הושע נא", הבקשה שיש בפינו אינה אלא:
ל"מענך אלוקינו"...
