תרום
צור קשר
נמשיך בסיפור.
סוף סוף!
דני סיים כיתה ד׳! הוא כל כך ציפה לזה. הוא רץ במהירות הביתה מבית הספר( כמובן חצה את הכביש בזהירות), הדליק את המזגן והתיישב על הספה מול הטלוויזיה.
עברו להן כמה שעות, דני קם למטבח, אכל ארוחת ערב, והלך לישון.
למחרת, קם דני, עדיין מרוגש מהחופש שהגיע, ליום חדש מלא בעשייה.
היום תכנן לראות את כל העונה החדשה של ״צוות הצלה״. וכך, עברה לה שעה, ועוד אחת, ועוד אחת, עד שהחשיך היום. ודני הלך לישון.
למחרת, למרבה ההפתעה, קרה אותי הדבר בידיוק. השעות חלפו כל כך מהר.
וכל עבר לו שבוע שלם!
מלא בכל כך הרבה תכניות טלוויזיה, יוטיוב ונטפליקס.
מדי פעם, דני נהג לגוון, והיה קם למחשב, כי חייב לשחק קצת פורטנייט. אבל רק לכמה שעות, ואז מיד חזר לטלוויזיהולנטפליקס.
כך, עברו להם 30 ימים מהחופש ״הגדול״. ודני, דני לא באמת הרגיש זאת. כי מבחינתו כל יום הוא זהה לקודמו.
ועוד שבוע עובר, ועוד שבוע עובר, ועוד שבוע עובר.
״דני חמוד״ קראה אימא. ״אתה זוכר שנשאר עוד שבוע אחד לחופש נכון?״
״מה!?״ הזדעזע דני. ״שבוע אחד!? אבל החופש התחיל רק לפני״ אמר דני בבלבול.
דני הבין. הוא הבין שעבור להם כמה כמעט 60 ימים וכי לא ניצל אותם באופן משמעותי, אלא בבזבוז זמן מול המסכים.
ולאחר מכן, לקח על עצמו החלטה, שהחופש הבא,
יראה אחרת לגמרי.
נסיים בדיון.
האם לדעתכם החופש של דני היה משמעותי?
האם הייתם רוצים שבחופש שלכם ייראה כמו של דני?
באילו דברים אפשר למלא את החופש כדי שיהפוך משמעותי?
מאחלים לכם חופש מדהים וכיפי, מלא משמעות, תוכן ומחא הנאה!
