פעולה ליום השואה

השואה והגבורה

מתודה 1 : הסבר
שאלה לדיון:

- מה אתם יודעים על השואה?
הסבר קצר ומרד ורשה:
יום השואה והגבורה מתקיים בכ״ז בניסן. 
ביום זה מציינים את רצחם של 6 מיליון יהודים שמתו בשואה. 
מרדכי אינבליץ, מפקד ארגון היהודי הלוחם (אי״ל) היה במרד וכתב מה קרה שם והראה על עוצמתו של מרד זה. 
המרד פרץ בערב פסח והוא היה המרד העירוני הראשון נגד גרמניה. 
זה היה מרד עממי. בשעה שלוחמי גטו ורשה, התחבאו שאר יהודי הגטו בבונקרים, המרד היה כחודש, והרבה יהודים נספו בו. 
התחילו לרוץ ידיעות על המרד גם מחוץ לורשה והגיעו גם לעולם החופשי. המרד היה הסמל של חלשים מול חזקים, מיעוטים מול רבים. .

 מתודה 2 : משחק הדמייה
15 דקות צלחת חדפ, דף , גואש
תהיה צלחת עם גואש. כל חניך ישים את היד שלו בגואש ואז יניח את היד על הדף ויתן את הדף ליושב מימינו. הוא יניח את ידו על הדף ואז יעביר לחניך מימינו וכך הלאה עד אחרון החניכים.  

לאחר מכן נמחיש להם איך כמעט ולא רואים את הדף הלבן וככה כל יד של מישהו הייתה עוד שנה מאז שהשואה הייתה וקשה לזכור את השואה נעביר את ההמחשה הזו ונקשר אותה לכך שחייבים לזכור את השואה, את שורדיה והנספים בה. יש עוד חלק קטן של ניצולי שואה שהם מכירים, אבל זה דור שהולך ונעלם ובקרוב כבר ייעלם, ותפיקדנו הוא לזכור את השואה והלנציח אותה ולהעביר הלאה את הערכים ואת הסיפור שלה.

שאלה לדיון:
- האם אתם מכירים שורד שואה? מכירים סיפור של שורד שואה?
מישהו רוצה לשתף?

מתודה 3: הסבר
משחקים את המשחק: תופסת שרשרת.
כל השחקנים רצים ויש תופס אחד שהוא צריך לתפוס את כל השחקנים, כל מי שנתפס נותן ליד לתופס עד שיש שורה ארוכה של תופסים שרצים. 

משחקים את המשחק: קווה קווה

אחרי שמשחקים את 2 המשחקים שואלים: מה היה קורה אם מישהי אחת הייתה מחליטה לא להעביר את קווה קווה הלאה? המשחק היה נתקע, נגמר. 
ככה גם בסיפור שלנו, של העם שלנו, במסורת אם מישהו אחד יחליט לעצור, זה יגמר. 
במשחק: תופסת השרשרת, כל פעם חיברנו עוד אדם לשרשרת, כל אדם כזה הוא עוד משהו במסורת היהודית, השרשרת היא כמו המסורת הארוכה שלנו. כל אדם שם מייצג מסורת אחרת בעם ומי ששייך לעם היהודי סוחב איתו את השרשרת כולה.
אנחנו העם היהודי והיותנו יהודים זה מה שמאחד אותנו. כולנו התחלנו מאותו המקום וכולנו חלק מהדבר המדהים הזה שנקרא עמ״י.

מתודה 4: סיפור

היי, קוראים לי מאניאה. וזה הסיפור שלי 

נולדתי בפולין, עם אבא שלי, אמא שלי ואחותי, בצעוריתי, הייתי לומדת בבית ספר. ושם הייתי לומדת גרמנית. נבחרתי להיות מהילדות היהודיות היחידות שזכו ללמוד, וזה הציל את חיי מספר פעמים.
יום אחד, אחרי שחזרתי מבית הספר, הגיעו הנאצים לשכונה שלי. הם אספו אותי ואת המשפחה שלי, כמו כל שאר היהודים לגטו. החיים שלי השתנו מאוד, למזלי, כל המשפחה שלי והחברה הכי טוב שלי- דריג׳ה עדיין היינו ביחד. בגטו הייתי עובדת במפעלים, והבוס שלי, יום אחד החליט שהוא מתעקש שכל הבחורות שעבדו בשבילו במפעל ישערו מאוחר יותר מהרגיל, לא הבנתי למה שיעשה את זה? הוא היה אדם מאוד נחמד. הגרמני הנחמד ביותר שהכרתי, הוא היה שומר עלינו. החלטתי שאני חייבת לחזור הביתה אז ברחתי, למרות זאת היה שומר נאצי שגרר אותי בחזרה, החברה הכי טובה שלי הביאה לו שעון בתמורה שישמור עליי בטוחה. כשחזרתי הביתה, זה היה הפעם האחרונה שראיתי את אחותי ואמא שלי בחיים. הנאצים לקחו אותם. היה יום אחד שבחור הגיע, הוא סיפר לנו שהוא ראה לאן לוקחים את כל הקרובים לנו- למקלחות גז. לא האמנו לו- כי מי יעשה דבר כזה נורא? לאחר מכן, אני ואבא שלי נאספנו גם אנחנו לרשימה של האנשים שמוצאים מהגטו, באותו הזמן- עדיין לא ידעתי לאן יקחו אותנו. אבא שלי אמר לי ברכבת ״כנצא מי זה, מאניאה. אני אכין לך את החלה האהובה עלייך לשבת״ ואחרי זה, אבא שלי כבר לא דיבר. מאז שאחותי ואמא שלי נלקחו הוא היה מאוד חולה. כשהגענו לאוושביץ׳ היינו בתור ארוך של אסירים. אני ואבא שלי נשלחנו שמאלה, התעצבני על מי שמיין אותנו, אז אמרתי בגרמנית בשקט ״מטומטם״ מייד הנאצי שלח אותי לצד ימין, הצטערתי מאוד, כי מאז- לא ראיתי את אבא שלי יותר מעולם.  כשהגעתי לאוושביץ, פגשתי שוב את חברתי דריג׳ה למזלי, היא הייתה שם בשבילי. ועברנו את זה ביחד. הייתי עובדת בתור מזכירה לנאצי, הייתי ברת מזל- הייתי מחביאה את דריג׳ה כדי לחמם אותה בימי החורף הקרים במשרד. ופעם אחת היה נאצי שתפס אותנו. ודריג׳ה שילמה במחיר. לאחר המון שנים של סבל וכאב, הועברתי למחנה אחר, מחנה מוות. היד שלי התחילה להתזהם מפצע שקיבלתי, אבל למזלי- בדיוק לפני שחשבתי שהגיעו יומיי האחורנים, הבריטים הגיעו לחלץ אותי. והצילו את היד שלי.

זה הסיפור של מאניאה, לצערנו היא נפתרה לפני כמה שנים אחרי הרבה פעמים שהיא סיפרה והנציחה את הסיפור שלה. יהי זכרה ברוך.


מתודה 5: סיפור, משחק הדמיה
מהו החלום שלך?

שואלים את כולם במעגל מה החלום שלהם כשהם יגדלו ומה הם מתכוונים לעשות בשביל להגשים אותו.
לאחר מכן, שואלים אותם מי הוא אילן רמון ומדוע הוא גאווה ישראלית.
מספרים להם את סיפורו של אילו רמון, שהגשים את חלומו וטס לחלל עם משלחת מארצות הברית, והיה הישראלי הראשון בחלל!! על אף קשיים רבים שעמדו בדרכו. אך לצערינו לא שרד והתפוצץ בחללית בדרך חזרה לכדור הארץ. 

מספרים לחניכים על פריט שהוא לקח איתו לחלל – הציור "נוף ירח" של הילד פיטר גינץ שנרצח באושוויץ ב1994.
החלום של הילד ההוא היה להגיע לחלל והוא מאוד התעניין בכל הדברים הקשורים בזה אך בגלל הנסיבות לא יכל להתעמק בזה.

בשנת 2005, 60 שנה לאחר תום המלחמה, נקרא אסטרואיד על שמו של פיטר. באותה שנה יצא בצ'כיה בטל על שמו ובו מופיע אחד מציוריו הנקרא "נוף הירח", הציור הידוע ביותר שלו. הציור מתאר את מראהו של כדור הארץ למתבונן בו מהירח. הציור מעיד על שאיפתו של פיטר להגיע למקום שבו נראה כדור הארץ המסוכן ממרחק בטוח, וגם על חלומותיו להיות חוקר או מדען.

מה דעתכם על סיפורו של פיטר?
מה המסר מהסיפור? 


משחק בעקבות הסיפור:
כל אחד מצייר על דף מה החלום שלו או משהו שמעניין אותו לעשות כשיגדל ומקדיש את הציור לזכרו של פיטר