מערך כבוד

מערך כבוד-
הדבר שהמדריכים הכי רוצים בשבט זה כבודו גיבוש כבוד הוא בסיס ממש גדול לגיבוש. 
כבוד את אחד הדברים הכי חשובים בשבט, הכבוד הוא בסיס להקשבה, גיבוש ואכפתיות. 
מערך כבוד מושקע ממש שמורכב מ8 פעולות, אני אעלה גם בתור קובץ.
בהצלחה

בס"ד

מערך כבוד -
מטרת המערך הוא לעבוד על הכבוד בשבט, אחת כלפי השניה, כלפי הסביבה, כלפי התפילה, כבוד הוא בסיס להקשבה, גיבוש ואכפתיות ולכן זה מערך שהוא מאוד חשוב.

1.         כבוד עצמי
2.         כבוד בדיבור
3.         כבוד בדיבור
4.         כבוד להורים
5.         כבוד לה' ולתפילה
6.         כבוד לחברים
7.         כבוד לחברים?
8.        פעולת סיכום מערך

פעולה 1 כבוד עצמי-
הפעולה היא סביב חבילה עוברת (המסר של החבילה הוא שלכל יהודי יש נשמה טהורה, גם לי, והמון פעמים אני מסתכלת על עצמי בצורה ביקורתית ופוסלת כל דבר טוב שעשיתי בגלל שאני מכירה את עצמי הכי טוב מכולם. כן צריך להסתכל על עצמי בביקורתיות ולשפוט את עצמי, אבל לזכור שה' נתן לי נשמה טובה וענקית אפילו אם היא מכוסה כרגע במלא עטיפות).

משימות ששמנו בתוך החבילה עוברת עם מסרים לפעולה- (וכמובן גם שמים משימות רגילות כמו לקפוץ על רגל אחת וכו'...)
משחק הפסלים- רצים ורצים ושמישהי מוחאת כף כולן עוצרות.
לדעת מתי לעצור את עצמי ומתי להמשיך, לדעת שיש אנשים שאולי יכולים להיפגע ממה שאני אומרת ולכן להשתמש בכוח הדיבור בצורה נכונה.
לפני שאני באה להגיד משהו אם אני חושבת שההוא לא מתאים לעצור ולחשוב על מה שאני רוצה לומר.
7בום- כל מספר שיש בו 7 או כפולה של שבע צריך להגיד בה את המילה בום.
לחשוב לפני שאני מוציאה מילים, לדעת מתי לעצור, לדעת באיזה צורה להגיד מה שאני רוצה להגיד (לצעוק או לדבר בעדינות, לקלל או לדבר יפה)
מלך התנועות- מישהי יוצאת מהמעגל ובוחרים מישהי שעושה תנועות וכולן חוזרות אחריה. לדעת אחרי מי אני הולכת, מה אני עושה, מה אני לא עושה בשום אופן.

לשאול את הבנות- "מה לדעתכן יותר מכבד, לצעוק לחברה שנמצאת בצד השני של המדרכה או לחצות את הכביש ולהגיד לה את זה? למה?" או "כשמישהו מקלל, זה מכבד את עצמו? למה?

צופר- אהובות מאמינות שכל אחת תמצא את הייחודיות שלה, תדע להעריך את עצמה, להסתכל על עצמה בכבוד ולהבין מה היא שווה. מאמינות בכן ואוהבות מלא, אמנה, תמר וטליה(#מערך_כבוד_פעולה_1)

מסר- להעביר את הכבוד כלפי עצמי, לדעת מה הגבולות דלי, איפה אני עוצרת לחשוב מה טעיתי ומה אני צריכה לעצור והתחיל מחדש מה הגבולות שלי ואת מה אני לא עוברת לא משנה מה!


פעולה 2 כבוד בדיבור-
מתחילים ממעגל פרגון שייתן לכולן תחושה טובה- מילה אחת על הילדה.

מירוץ שליחים- מתחלקים ל2 קבוצות וכל קבוצה צריכה לרוץ כמה שיותר מהר ולהעביר כיפים אחת בין השניה.
המירוץ שליחים ללשון הרע, שבאים, מעבירים את הלשון הרע הלאה ולא שמים לב כמה מהר אנחנו מעבירים את זה.

כן לא שחור לבן- ואז לעשות סטופר של שתי דקות וכל אחת צריכה לחשוב על תשובה לשאלה "למה כשאני רבה עם חברה/ מתעצבנת על בן אדם אני לא חושבת על מה שיוצא לי מהפה, אבל במשחק כן לא שחור לבן כן?"

אחרי כן לא שחור לבן נשחק את 21- צריך לספור כולן ביחד עד 21 אבל אסור ששתי בנות יגידו את אותו מספר ביחד, אם אומרים את אותו מספר ביחד מתחילים מחדש.

סיפור- הצפרדע החירשת

צ'ופר- "מי האיש האיש החפץ חיים ... נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום מרודפהו" – יפותתת שבעזה נצליח להוציא מהפה שלנו רק מילים טובות שיבנו את העולם שלנו למקום טוב יותר. אוהבות אמנה, תמר וטליה (#מערך_כבוד_פעולה_2)

מסר- לדיבור שלנו ולמילים שלנו יש משמעות גדולה, צריך כלכך להקפיד בדיבור שלנו ולתת לו חשיבות כדי שנוציא רק דברים טובים מהפה לפני שאנחנו באות להגיד משהו, לעצור שניה לחשוב אם זה יוריד לאותה בת מה שאני הולכת לומר, אם זה מוסיף או סתם יבאס, אם זה לשון הרע, לדעת מתי לדבר ומתי לא לדבר, מה להגיד ומה לא להגיד לנסות להתעסק רק בדיבור טוב וזה ישפיע על הסביבה, החיים והשבט שלנו לטובה.

סיפור הצפרדע החירשת- להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים...
חבל לכם בכלל להתאמץ!"
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני
הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי..."בחיים לא תצאו מכאן..."
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...".
"הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות".
בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר...
ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים:
"איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..."
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד..


פעולה 3 כבוד בדיבור-
פעולת השקט/ פעולת השלטים-
כל הפעולה מתנהלת אך ורק דרך שלטים.
אם מישהי מדברת בטעות או בכוונה, מתחילים עם השלטים מחדש. כמובן שאפשר להוסיף משימות...
רשימת שלטים-
שבת שלום אהובות, הפעולה עושים משהו מיוחד,כל הפעולה- תיהיה בדממה. סבבה?, יופי. ידענו שתזרמו.
אבללל אם מישהי מרעישה מתחילים הכל מההתחלה., סבבה? מעולה., שלוש, ארבעו..., התחלנו!!
משימה ראשונה:
תעמדו במעגל כיסאות אחורה, לכי קצת אחורה מותק כן, את..., קחו כדור תשחקו 21- אם הכדור נופל- מתחילים מההתחלה את המשחק!
יופי, כל הכבוד!!, אתן ממש תותחיות!!

משימה שניה-
מסתדרים לפי כל מיני הגדרות (שיער, יומולדת, מיקום במשפחה) אנחנו מודדות זמן, וואו, הצלחתןן!! כל הכבוד!!!
טוב, בואו נחזור למעגל, רוצות לספר מה הלך בפעולה?, בעצם אל תספרו אנחנו נספר, כשלכולן יש מטרה להיות בשקט- באמת יש שקט בשבט.
נכון?,אז למה אין תמיד מטרה להיות בשקט? הרי הרבה הרבה יותר כיף ככה נכון?, אולי ננסה לקחת את השקט מהפעולה הזאת, ולהעביר אותו לפעולות אחרות?, מה דעתכן?מסכימות?, איזה כיף!!, אז בספירה לאחור.
עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחד,
אפשר לדבררר!!!
להכין גם שלטים-טוב, מתחילים מההתחלה, שקט!!!, שששששש

*, מרוויח בין מילה למילה וזה הסימן עד איפה כותבים את השלטים.


פעולה 4 כבוד להורים-
תולים הרבה מעטפות על הקיר בכל מעטפה היה חלק של פאזל. על כל מעטפה הייתה מילה שכתובה או בגימטריה או באתבש ומספר בצד למטה.
החניכות מקבלות דף טיוטה וכזה "מפתח גימטריה ומפתח את-בש".
זה הולך ככה- המדריכות מקריאות שאלה, למשל "מה אסור לאכול בפסח", והתשובה היא חמץ. במקום שהחניכות יצעקו את התשובה, הן מתחילות לפענח בזריזות את התשובה על דף טיוטה, (אומרים להם לפני כל שאלה אם התשובה בגימטריה או באתבש) ואז הן מחפשות את המעטפה הנכונה על הקיר, וצועקות את המספר שכתוב במעטפה למטה.

משחק אני שאלות- נחלק לכל חניכה 6 אבנים, נשים באמצע ערימה עם אבנים,
 עכשיו אנחנו הולכות לשאול שאלות על התנהלות הבית, בכל פעם שתשובת החניך לשאלה היא “מישהו אחר בבית”, עליו להחזיר סוכרייה למרכז המעגל.
אם התשובה היא “אני”, הוא זכאי לשמור לעצמו סוכרייה.
השאלות:
•          מי אחראי במשפחה לשלם שכר דירה או קנה את הבית מכספו?
•          מי אחראי במשפחה לכבס את הבגדים שלי?
•          מי אחראי במשפחה להסיע אותי או משלם לי על נסיעות?
•          מי אחראי במשפחה לממן לי את הלימודים בבית הספר?
•          מי אחראי במשפחה לקנות לי אוכל או משלם על קניית האוכל?
•          מי אחראי במשפחה לנקות את הבית?
•          מי אחראי במשפחה לשלם לי על קניית בגדים?
•          מי אחראי במשפחה לבשל לי את האוכל?
•          מי אחראי במשפחה לחינוך שלי?
•          מי אחראי במשפחה שאני וכל האחים נרגיש אהובים?
•          מי אחראי במשפחה שאף אחד לא יפגע בי?

סביר להניח שרוב החניכים יישארו עם מעט מאוד סוכריות בידיהם או שייגמרו להם הסוכריות.
להגיד לחניכים שבדרך ככל ההורים שלנו נותנים לנו את זה וכל דבר שיש לנו בחיים, אותו דבר גם עם ה' ה' נותן לנו את הכל בחיים האלה, מי אנחנו בלעדיו?
אבל יש דבר חשוב יותר מכול שהם נתנו לנו, והוא לא נאמר.
נשאל את הבנות-  מהי המתנה הגדולה ביותר שההורים נתנו לי? לתת לחניכים לזרוק תשובות.
אח"כ נספר את הסיפור על רבי טרפון ואת הסיפור של הפרה האדומה.

נספר- לפני שנים רבות חי רב חכם מאוד שלמד את התורה כולה. הרבה תלמידים באו אליו כדי ללמוד תורה מפיו, וכולם אהבו וכיבדו אותו מאוד. שמו של החכם הזה היה רבי טרפון. לרבי טרפון הייתה אם זקנה, חולה וחלשה, ולא היה לה אפילו כוח כדי לעלות בעצמה למיטה או לרדת ממנה. ומי עזר לה? לרבי טרפון היו עוזרים ועוזרות שעבדו בביתו, היו לו גם תלמידים רבים שרצו מאוד לעזור לאם הזקנה. אבל רבי טרפון לא הרשה להם, הוא בעצמו טיפל באימו הזקנה וסייע לה. בכל פעם שאימו רצתה לעלות למיטה, בא מייד רבי טרפון והתכופף לפני המיטה על הארץ, ואימו הניחה את רגלה על גבו ועלתה. וכאשר רצתה לרדת, רץ רבי טרפון והתכופף כדי שאימו תוכל לדרוך על גבו השפוף ולרדת מן המיטה. וכך עשה רבי טרפון יום-יום.ביום שבת אחד הרגישה האם כי היא מרגישה מעט טוב יותר, קראה לרבי טרפון ואמרה לו: “טרפון בני, רצוני לטייל מעט בחוץ”. שמח רבי טרפון ועזר לאימו לקום ולצאת מן הבית. טיילה האם הזקנה לאחר ימים רבים שבהם לא יצאה מהבית, נשמה את האוויר הצח, התחממה באור בשמש ושמחה לראות את הפרחים והציפורים. אך פתאום נקרעה הנעל שעל רגלה והיא נשארה עומדת עם רגל אחת יחפה! ראה רבי טרפון ונבהל, הרי אימא לא יכולה ללכת עם נעל אחת בלבד, ואי אפשר לתקן את הנעל כי הרי היום יום שבת. איך אימא תחזור הביתה? הלא היא כה זקנה וחלשה, אולי היא תיפצע אם תלך יחפה בחוץ. מה עשה? התכופף והניח את ידו תחת רגלה של אימו, וכך דרכה אימו על כף ידו עד שהגיעה למיטתה ושכבה לנוח. אחרי כמה ימים חלה רבי טרפון. כאשר באו חכמים לבקרו אמרה להם אימו הזקנה: “התפללו על טרפון בני, שהוא מכבד אותי יותר מדי”. שאלו אותה חכמים: “מה עשה לך?” סיפרה להם את המעשה שעשה רבי טרפון כאשר נקרעה נעלה בשבת. ענו לה חכמים: “אפילו אם עשה לך פי אלף… לא הגיע עדיין לחצי הכבוד שציוותה התורה לכבד אב ואם”.

נשאל את החניכים- למה חשוב לכבד את ההורים?

צופר- "כבד את אביך ואת אמיך למען יעריכוך ימיך"
יפותתת שבעז"ה נזכה ונצליח לכבד את ההורים שלנו גם אם קשה- בזכותם אנחנו מי שאנחנו.
אוהבות אמנה, תמר וטליה (#מערך_כבוד_פעולה_4)

סיכום ומסר- ההורים נתנו לנו את הכל, מצוות כיבוד הורים וה' חשובות מאוד גם מצד המוסר וגם מצד המצווה.
הבסיס שלנו הוא לכבד את ההורים שלנו, להכיר טובה לשותפים של הקדוש ברוך הוא בקיומנו, הנותנים לנו את כל התנאים לחיות, אוהבים אותנו ושומרים עלינו.
נוסף על כך מי שמקיים את המצווה הזו מרוויח ממנה המון.


פעולה 5 כבוד לתפילה ולה'-
2 מקלות- מחילים עם משחק 2 מקלות, ההורים "נמשלים" לשני המקלות הם כמו מסגרת-
ה' נתן לנו את התורה שנותנת לנו מסגרת וחוקים בשביל שהחיים שלנו יהיו יותר נוכנים וטובים- שבלעדיה מה אנחנו בעולם.
-אסור לדרוך על המקלות- כך גם אסור לעבור את המצוות שבתורה וצריך לשמוע בקול ה'.
-אסור לדרוך על המקלות- כך גם אסור לאכול לא קשר וללכת עם מה שה' אמר.

המלך אמר- במשחק עושים כל מה שהמלך אומר, כך גם עם וה' אנחנו מקשיבים למה שהוא אומר ומצווה אותנו.

- אומרים לחניכים שיש דג זהב שיכול להגשים את המשאלות שלנו ושואלים את החניכים מה הם היו מבקשים מהדג.
ואח"כ שואלים את החניכים למה צריך להתפלל ?

צופר- הי! יוסי! אתה שומע אותי? אתה שוב לא מתסכל עליי, בעצם מתי אתה כן מעיף מבט לעברי? הנה אני קולט את עיניך המרצדות מפה לשם,
כן, יש אלף ואחד עיסוקים אחרים חוץ מאשר להיזכר בי, לא, לא - אל תתנצל!
אני לא אאמין לך. חשבתי אנחנו חברים כלומר, תמיד ביחד. ביחד כשטוב, ביחד כשרע.
איזה תמים הייתי, בהתחלה סירבתי להאמין שאתה יודע לבכות לי רק כשרע לך, כשאתה צריך איזה כתף להישען עליה... אבל עם הזמן הבחנתי שאת הדברים הטובים הבאמת שמחים שלך- אתה אוהב לשמור לעצמך ולאחרים.
אני חושב שאפשר לקרוא לזה "חבר לעת צרה" כשיש לך צרה אתה תמיד מופיע, כל כך נרגש.. כלכך כואב.. כל כך מעורר רחמים.. אתה מתכוון מכל הלב ורוצה שישמעו לבקשתך הנה, רק אתמול כ"כ רצית אופניים חדשים עם מהלכים, איך רצת אליי בהתרגשות... תיארת בדיוק מה אתה רוצה.
ביקשת- ממש התחננת! זה היה מדהים לראות אותך ככה, אבל אחרי שיש לך כל מה שאתה רוצה, אתה פשוט נעלם לך ו.. זהו.
נכון שלפעמים אתה בא אליי, ממלמל כמה מילים.. אבל רק בשביל לצאת ידי חובה.
 אני אפילו לא מבין מה אתה אומר, ואז- כשאתה רואה את החבר שלך- דני, אתה מיד בורח בלי היסוס או רגשות אשמה כלשהם..עכשיו אתה כבר לאכל כך מתכוון ולא כל כך חושב על מה שאתה אומר או מבקש. כנראה שהכל טוב לך ולכן אתה
חושב שאין סיבה להודות על כך- למישהו שגדול ממך בהרבה..ואז- אני ממש נדהם!אפילו את המוסר הבסיסי שלך הזנחת כל כך? אני פשוט נגד חברות חד צדדית.. זה הכל! תראה, אפילו עכשיו אתה לא מסוגל להקשיב לי כמו שצריך.
אני יודע, צריך לקרות משהו כדי שתתנער, כדי שתוכל להסתכל אליי טוב טוב ולומר מכל הלב מה שיש לך לומר.אולי אני נשמע כועס,מורגז.. .אני אומר שההגדרה הטובה ביותר היא מאוכזב, אבל- אני פה למרות הכל, מחכה לך, מאמין בך ,יודע שאתה יכול גם אחרת!
ממני הסידור שלך. (#מערך_כבוד_פעולה_5)

מסר- אומרים לחניכים שהדג זה בעצם הסידור ויש גם כמובן את ה' נתן לנו את החיים כדי שנוכל לעשות בהם מה שנרצה, ישלנו את התורה ששומרת עלינו ומוליכה אותנו בדרך הטובה והישרה, בלי התורה היינו יכולים לעשות מה שהיינו רוצים- זה אומנם נשמע טוב אבל לא! היינו מתבלגנים!
יש לנו את התורה שהיא הדרך חיים שלנו שה' מוביל אותנו בה.
והתפילה- התפילה היא מתנה שה' נתן לנו יש לנו כל יום 3 הזדמנויות לבקש איזה בקשות שאנחנו רוצים מה', ה' מקשיב לכל אחד ואחד מאיתנו.
אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנויות האלה, התפילה היא לא רק למצבים קשים, גם להגיד תודה ולהודות לה' אם קרה לנו משהו טוב.

פעולה 6 כבוד בין אדם לחברו-
משחקים כמה משחקים-
פינוקיו- עושים מהעגל והמטרה היא לדרוך אחת על השניה ולהוציא כמה שיותר בנות מהמשחק.
הנחש בא- מעברים חבל מתחת לרגלים של הבנות וצריך לעשות פעם מהר פעם לאט כדי לנסות לבל ולהפסיל אותן.
תוספת- בוחרים מישהי שצריכה לתפוס את כולן.
בכל המשחקים צריך להפסיל את החבר, לגרום שהוא יפסל – כדי שאנחנו ננצח- אבל בחיים זה שונה לגמרי, אנחנו צריכים לכבד זה את זה ולדאוג לחברים שלנו, ככל שיהיה יותר כבוד ודאגה ככה החברות שלנו תצמח וניצור לנו סביבה ואווירה טובה.

סיטואציות-

• אתה זורק עטיפה של חטיף בשביל, האיש הבא מעיר לך, מה תהיה התגובה?'
• אתה נוסע ברכבת עם חברים ואתם עושים הרבה רעש, ומבקשים מכם להיות בשקט. מה תהיה התגובה?
• אתם עושים תחרות משוך בחבל וחוסמים את הכביש, כך שאנשים לא יכולים לעבור. הם מבקשים מכם לזוז אבל אתם כבר ממש באמצע. מה תהיה התגובה?

-אקשיב לו, ואעשה מה שהוא מבקש
-אקשיב לו, אחכה שילך ולא אעשה כלום
-לא אקשיב לו אפילו, למה מי הוא בכלל?!
או שנותנים סיטואציה אחת קבוע כמו זרקתי עטיפה על הריצפה ופלוני בא והעיר לי איך הייתי מגיב.
כל פעם משנים את הבן אדם שהיה מגיב לי, אבא, אבא של חברה, בן אדם מבוגר, מישוה מיישוב, חברה מהשבט, ילדה קטנה, מורה מהכיתה, ראש הממשלה.

סיפור- האחים שוויתרו על השיבולים.

מספרים את הסיפור על האחים שכל אחד רצה לתת לאחיו שיבולים:
היה היו שני אחים שאהבו איש את רעהו וקיבלו בירושה מאביהם חלקת אדמה.
האח האחד היה נשוי ומטופל בילדים ואילו האח השני רווק.
כך חיו ועיבדו איש את חלקת שדהו משך השנה. והנה הגיעה שעת הקציר והם קוצרים את השיבולים במשך היום ובלילה ישנים בשדה מעמל היום כמנהג הימים ההם.
ובלילה באות המחשבות לאח הרווק– אחי נשוי ויש לו ילדים, הוצאותיו מרובות משלי.
ודאי הוא צריך אלומות שיבולים יותר ממני, אקום ואעביר אליו בשקט בלי שירגיש אלומות שיבולים וכך יוכל להתפרנס בכבוד.
קם בלילה האח הרווק והעביר עשר אלומות שיבולים אל ערמת האלומות של אחיו וחזר לישון.
עוד באותו לילה נדדה שנתו של האח הנשוי – אחי עדיין רווק, לא זכה כמוני להקים משפחה. ודאי צורך לו בכסף רב, מי יודע אם יספיקו לו האלומות לדאוג לצרכי חתונה ובית.
מי אם לא אני אחיו, היכול לעזור לו. קם האח הנשוי והעביר בשקט בשקט עשר אלומות שיבולים לערמת האלומות של אחיו הרווק.
למחרת בבוקר התפלא כל אחד מן האחים לראות שלא חסרה בערמת האלומות שלו אף אלומת שיבולים.
כך נהגו האחים למחרת ואילו בלילה השלישי נפגשו שני האחים בחצי הלילה באמצע הדרך, עם אלומות השיבולים שרצו להעביר איש אל אחיו.
ומספרים כי במקום בו נפגשו שני האחים קמה העיר ירושלים.
צופר- לכבד אותי-כי אני, אני
לא בגלל שאני גדול גיבור או מלכותי
ולא בגלל שאני לובש טוקסידו מלאכותי.
לכבד, לא לדרוך אחד על השני,
כי צריך שיהיה כבוד הדדי.
לכבד-זה דבר ראשון לכבד את עצמך
ואח"כ את כל הסובב אותך.
אז בואו נפרגן, נכבד ונחייך.
ואת האחר לא נבייש.

אהובות- בעזרת ה' שנזכה לכבד כל אחד ואחד מסביבתינו, חברה טובהמ, משפחה, בן אדם מהיישוב, וכל אחד כי לכולם מגיע כבוד מתוך היותם בני אדם.
אוהבות אמנה, תמר וטליה (#מערך_כבוד_פעולה_6)

מסר- ברגע שנכבד את האחרים, חברים וחברות, משפחה, אחים, מורים וכל אדם מהסביבה שלנו החיים שלנו יהפכו לטובים יותר, נהפוך לבני אדם עם יותר ערך ונוכל ליצור לנו סביבה נעימה כייפית בשבט.

פעולה 7 כבוד בן אדם לחברו-
עושים ניסוי נותנים לכמה בנות להכין פעולה, ורואים עד כמה מה שהעברנו להם בפעולה שעברה באמת עבר.
בסוף לשקף לבנות המצב בשבט, והאם הם באמת הצליחו לכבד משהו אחר שהוא לא המדריכות כשהוא מעביר פעולה.

סיום מערך-
עושים משהו שווה- ארוחת ערב טעימה וערב כישרונות./ מנגל/ ערב קריוקי.
מביאים תעודה לבנות- לחלק תעודות אני ______ משבט הרא"ה/ מעפילים סניף על"ז המושלמותת סיימתי קורס כבוד בהצלחה!!!            
אני מעכשיו אשתדל להתייחס לעצמי בכבוד והערכה המגיעות לי, לדבר בצורה מכובדת, להתייחס לאנשים בכבוד, לדבר להורי בכבוד, לכבד את הסביבה, לכבד את רכושי ואת ה'.
חתימת מדריכות וחתימת קומונרית