פעולה בנושא "רגליים בארץ, עיניים לשמים" #2

פעולה בנושא "רגליים בארץ, עיניים לשמים" #2
הפעולה בקצרה –
בשבוע שעבר עסקנו בנושא ״רגליים בארץ, עיניים לשמיים״ ולמדנו על הפער שבין האידיאלים והערכים שאנחנו שואפים אליהם לבין המציאות והמעשים שלנו בפועל. הבנו שלא תמיד אנחנו מצליחים לחיות לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם.
השבוע נתקדם לשלב המעשי וננסה להבין איך מצמצמים את הפער הזה?  מה מונע מאיתנו ליישם את הערכים שלנו, מה אנחנו יכולים לעשות אחרת ואיך הופכים את האידיאלים שלנו ממילים ומחשבות למעשים אמיתיים בחיי היום יום.
משחקים-

1. חיי שרה

כל החניכים עומדים במעגל. בוחרים חניך אחד שמתחיל עם הכדור. המטרה היא לזרוק את הכדור על חניכים אחרים ולפסול אותם. מי שהכדור פוגע בו יוצא מהמשחק, עד שנשאר חניך אחד אחרון והוא המנצח.
המסר:  כדי להישאר במשחק ולהגיע למטרה צריך להיות ערניים, להשקיע ולהתאמץ. גם כשאנחנו רוצים להגיע למשהו גדול, זה לא קורה מעצמו – צריך לפעול ולעשות מאמץ כדי להתקדם.

1. תופסת

בוחרים חניך אחד שיהיה התופס. מטרתו לתפוס כמה שיותר חניכים. מי שנתפס הופך גם הוא לתופס ועוזר לתפוס את שאר החניכים, עד שכולם נתפסים.
המסר: כדי להגיע למטרה צריך להתאמץ ולא להפסיק לנסות. גם כשקשה לנו וגם כשאנחנו מרגישים שהדרך ארוכה, אסור לנו לוותר. כך גם בצמצום הפער בין האידיאלים שלנו למציאות – זה דורש מאיתנו מאמץ והתמדה, צעד אחרי צעד.
סיפור –
 רבי עקיבא והמים ששחקו את האבן:
רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה רק בגיל ארבעים. עד אז הוא לא ידע לקרוא ולכתוב, ולא גדל בבית של תלמידי חכמים. הוא היה רועה צאן ולא האמין שהוא מסוגל ללמוד תורה בגיל כל כך מאוחר.
יום אחד, כשהיה ליד באר, הוא ראה אבן גדולה שעליה נראו שקעים שנוצרו מטיפות מים שנפלו עליה במשך שנים.
רבי עקיבא התבונן באבן ושאל את עצמו: איך ייתכן שטיפות מים רכות הצליחו לשנות אבן קשה כל כך?
באותו רגע הוא הבין משהו משמעותי: אם טיפות מים קטנות, שחוזרות שוב ושוב, מסוגלות לשחוק אפילו אבן קשה, גם הוא יכול ללמוד ולהשתנות, אפילו אם הוא מתחיל מאפס ובגיל מאוחר.
רבי עקיבא החליט לא לוותר. הוא הלך ללמוד תורה יחד עם בנו, התחיל מהאותיות הראשונות, למד והתאמץ יום אחרי יום. בהתחלה זה לא היה פשוט בכלל – הוא היה צריך להשלים פערים עצומים, ללמוד דברים שילדים קטנים כבר ידעו ולהשקיע מאמצים רבים.
אבל הוא לא התייאש ולא נתן לגיל שלו או לקושי לעצור אותו. הוא המשיך ללמוד, להתקדם ולהתאמץ, עד שלימים הפך לאחד מגדולי חכמי ישראל, שתורתו נלמדת עד היום.

סיכום ומסר –
הפעולה שלנו עסקה בשאלה איך מצמצמים את הפער בין האידיאלים והערכים שאנחנו שואפים אליהם לבין המציאות שבה אנחנו חיים בפועל. הבנו שכדי להגיע למטרות שלנו, לא מספיק רק לרצות ולהתפלל שהן יקרו – צריך גם לעשות מעשים ולהשקיע מאמץ.
במשחק ״חיי שרה״ ראינו שכדי להצליח ולפסול את האחרים צריך להיות מרוכזים, לפעול ולהתאמץ. אי אפשר לעמוד במקום ולצפות שהמטרה תושג מעצמה.
במשחק ״תופסת״ ראינו שכדי לתפוס את כולם צריך לרוץ, להשקיע ולא להפסיק לנסות. גם כשקשה, ממשיכים להתאמץ עד שמגיעים למטרה.
איך אנחנו יכולים להגיע למטרות שלנו?
יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי:

1. להציב לעצמנו יעדים – לא מספיק להגיד ״אני רוצה להשתפר״, אלא להגדיר במה בדיוק אני רוצה להשתפר ומה אני רוצה להשיג.
2. לפרק מטרה גדולה לצעדים קטנים – אם יש לי מטרה גדולה, אני צריך לחשוב מה הצעד הראשון שאני יכול לעשות כבר היום.
3. להתמיד ולא לוותר – גם אם לא מצליחים בפעם הראשונה, ממשיכים לנסות ומשתפרים.
4. לקחת אחריות – לא לחכות שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה. השינוי מתחיל אצלנו.
5. לבדוק את ההתקדמות שלנו – לעצור מדי פעם ולשאול את עצמנו: האם התקדמתי? מה עוד אני יכול לעשות?

סיפור – האיש שרצה לזכות בלוטו
מסופר על אדם שהתפלל בכל יום לקב"ה שיזכה בלוטו. הוא ביקש שוב ושוב, התחנן והתפלל שיזכה בפרס הגדול. יום אחד פנו המלאכים לקב"ה ואמרו: ״ריבונו של עולם, האיש הזה מתפלל כל כך הרבה זמן, למה שלא תיתן לו לזכות?״ ענה להם הקב"ה: ״אני רוצה לתת לו לזכות, אבל הוא אפילו לא שלח כרטיס לוטו!״
המסר מהסיפור:
לפעמים אנחנו רוצים שמשהו יקרה לנו, מתפללים, מקווים ומחכים, אבל לא עושים שום דבר כדי שזה יקרה. אנחנו רוצים להצליח במבחן, אבל לא לומדים. רוצים להיות חברים טובים, אבל לא משקיעים בחברויות. רוצים להיות קבוצה מגובשת, אבל לא עושים מאמץ להתחבר לכולם.
אי אפשר לצפות להגיע למטרה בלי לעשות את הדרך אליה.
המסר המרכזי –
תחשבו על מבחן במתמטיקה. אם אני רוצה לקבל 100, אני לא יכול רק להגיד לעצמי שאני רוצה 100, להתפלל ולהגיע למבחן בלי ללמוד. אני צריך להציב לעצמי יעד, ללמוד, לתרגל, להשקיע ולהתכונן.
בדיוק כך גם בחיים. אם אנחנו רוצים להיות אנשים טובים יותר, להתקרב לאידיאלים שלנו ולחיות לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, אנחנו צריכים לעשות משהו בשביל זה.
״רגליים בארץ, עיניים לשמיים״ – העיניים שלנו צריכות להיות מכוונות גבוה, לחלומות ולאידיאלים הגדולים שלנו, אבל הרגליים צריכות לעבוד כדי להגיע לשם.
לא מספיק לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע, צריך גם לדעת איך אנחנו מתכוונים להגיע לשם.