תרום
צור קשר
איך ליצור קשר אישי
דבר ראשון- להבין שזה משהו שלוקח זמן. אל תצפו שבפעולה הראשונה חניכים ישפכו בפניכם את הלב.
קשר אישי נבנה בעיקר בשיחות אישיות, אבל הוא מתחיל מהפעילות השוטפת. התייחסו לכל חניכים. אמרו לכולם שבת שלום כשהם באים לפעולה. תשלחו לכולם הודעה, אל תסמכו על זה שמישהו יספר להם. בכל פעולה שימו לב שאתם שואלים את כל החניכים מה שלומם ובאמת מקשיבים למה שהם עונים. שימו לב שכל החניכים משתתפים, שאין מישהו שנבלע בצד. תנו לחניכים להרגיש שאכפת לכם מהם- תדעו איפה הם גרים, תדעו איפה הם לומדים, תכירו קצת את העולם שהם חיים בו.
שיחה אישית
כמה דגשים על שיחות אישיות:
-לעשות לכולם. תעשו סבב, תדאגו שאתם עוברים על כל החניכים ועושים איתם שיחה אישית. אם יש משהו מיוחד אפשר לעשות שיחה "מחוץ לסבב", אבל עדיף שלא ידעו עליה כדי שלא יהיו רגשות של קנאה.
-שיחה אישית יכולה להפחיד. תדאגו שהחניך יבין שזה לא איזה שיחת ביקורת או משהו כזה. תפגשו במקום נעים. תביאו אוכל. תהיו הכי נחמדים שאפשר.
-המקום של השיחה חשוב מאוד. אל תהיו במקום שכל הזמן עוברים בו אנשים. מצד שני, לפעמים החניך ירגיש לא נעים להפגש במקום סגור. תבררו איתו איפה נוח לו. בפיצה כנראה שלא מתאים לערוך שיחה אישית.
על מה לדבר בשיחה האישית?
קודם כל, לפתוח בדיבור על החניך. מה שלומו? איך בבית הספר, עם החברים, עם המשפחה? זה בייחוד חשוב בשיחה הראשונה שכדאי להקדיש להיכרות עם החניך. תדעו מה הוא אוהב לאכול, מה הוא אוהב לשחק, איזה צבע הוא אוהב. ככל שתכירו את החניכים שלכם יותר טוב הקשר האישי ייבנה יותר טוב.
נקודה שנייה- לשתף. אם אתם יושבים ובולעים מידע, החניך יפסיק לתת אותו. תהיו שותפים פעילים בשיחה. תספרו לחניך על עצמכם. גם הוא צריך להכיר אתכם בשביל קשר טוב.
תתעניינו. גם אם לא מעניין אתכם לשמוע על הטיול המשפחתי שלו אתם חייבים להקשיב בהתעניינות, או שהחניך ייעלב. להקשיב לא מספיק- תשאלו שאלות, תבקשו פרטים.
אם אתם מדברים עם החניך בגלל איזו בעיה שאתם יודעים שיש לו או משהו כזה, אני חושב באופן כללי שכדאי לתת לו להעלות את הנושא. רק אם ממש דחוף והוא לא מעלה את זה לשאול בעדינות, "שמעתי ש... איך אתה מרגיש עם..."
אל תתקפו. אם החניך ירגיש מותקף אין שיחה אישית יותר. אל תביעו ביקורת, אל תשאלו בתוקפנות, תהיו עדינים, תנו לחניך לדבר בקצב שלו.
מה לא לעשות בשיחה אישית
- לא לדבר על חניכים אחרים. בחיים לא. בשיחה אישית לא מרכלים על אף אחד ולא מספרים לחניכים דברים שחניכים אחרים סיפרו לכם.
- לשאול ולשאול ולשאול. זה לא חקירה. תספרו מעצמכם, תתנו לחניך לשאול שאלות, תוסיפו למה שהוא אומר.
- עידוד (לא נורא, זה יעבור...) אם החניך בסערת רגשות, זה הדבר האחרון שיעשה לו טוב.
- הכחשה (לא יכול להיות) חיסלתם את השיחה. החניך רוצה שתזדהו איתו, לא שתסתרו את דבריו.
- חסימה (אתה לא צריך לדבר ככה...) אז מה? אתם באתם לשמוע אותו, לא ללמד אותו איך לדבר.
- "אם הייתי במקומך הייתי עושה..." לא, אתה לא יודע מה היית עושה אם היית במקומו.
- "אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש." לא, אתה לא. תן לו לדבר. אתה חושב שהרגשת משהו דומה? ספר לו עליו.
- "למה? למה? למה?" זו לא חקירת שב"כ. שחרר את הילד.
זהו להפעם. והעיקר- שיהיה לכם ולחניכים שלכם טוב. בהצלחה!
מצורף דף מעקב אחר חניכים, לנוחיותכם.
(יש מדריכים שבקטע של ביקורי בית. אני לא. אם יש בקהל מישהו כזה, הוא מוזמן לתת עצות מנסיונו בתגובות).
יסודות ההדרכה י':
http://xn--8dbbvwj.net/forum25-post-508#p606
