תרום
צור קשר
פעם בהיותנו בראש הר, בסיומו של טיול בשעת לילה עם ירח מלא, כשהיה בטוח שאיש אינו רואה אותנו ואינו שומע, שואל אותי עוזי פתאום:"איך אפשר לדעת אם יש לי כשרון מוסיקלי, אם יש לי בכלל שמיעה מוסיקלית?", אמרתי לו: "שיר לי איזה שיר ואגיד לך"-"אינני מעיז לשיר בפני אחרים, נדמה לי שאני מזייף", אמרתי לו:"בסדר, שרוק לי מנגינה", אך כאן הוא התחיל לספר לי סיפורים, איך "זרקו" אותו משיעורי מוסיקה ועד כמה היה זה השטח החלש שלו. הפסקתי אותו ואמרתי לו:"די כבר עם הסיפורים, או שאתה שותק או שאתה שורק". ואז הוא השמיע לי בשירה איזה קטע לחליל מתוך הסונטה של באך, כבר הייתי רגיל להפתעות מצידו, אבל-להפתעה כזו לא ציפיתי, איזו מוסיקליות! אמרתי לו:"עכשיו תשיר איתי".- "אינני מעז"- "אינך שר אנחנו נשארים על ההר. הרי אינך יודע את הדרך חזרה", אותו הלילה ההרים שמעו אותו והירח, וגם אני שמעתי, איזו שירה! כאסירים אשר זה עתה שוחררו מכלאם פרצו השירים מגרונו, הוא שר שירי עם, שירי מקהלה, שירים באנגלית, ובצרפתית וברוסית, והכל בדייקנות ובסגנון תרבותי וכ"כ מלא רגש. לבסוף הוא שאל אותי:"תגיד לי, למה יש בני אדם שאינם מעיזים לעשות את מה שהם רוצים ויכולים לעשות?" ואני יודע שהייתה זו שאלה שליוותה אותו כל ימי חייו...
(על עוזי ברנשטיין, ז"ל)
